רונה נכנסה בשקט לחדר האורחים עם כוס תה צמחים מהבילה, כששמעה את סיגל מתעוררת, סיגל לקחה את התה ולגמה קלות. על מה הוא דיבר אתמול, היא שאלה את רונה, מה הם רוצים מגיל שלי, למה הוא שיקר, רונה שתקה ולקחה אותה אל המחשב, הראתה לה את אתר YENT עם הכותרות שמחר היא וכל המדינה תראה בעיתון של יום ראשון. "חיסול נוסף בעולם התחתון" באתר אחד "אחד נשרף, אך יש עוד הרבה מה לשרוף" היתה הכותרת באתר אחר עם פרטים על משפחת הפשע הלטבית, שמות של לא מעט פושעים ומשפחות פשע הוזכרו כחשודים פוטנציאלים, למשטרה יש קצה חוט נאמר. רונה כיבתה את המסך וחיבקה את סיגל שסירבה להאמין.
סיגל הזדקפה עם מבט נחוש בעיניה, אני לא מאמינה לכתבות, הוא לא היה כזה, היא התיישבה במהירות שהבינה שדיברה על בעלה בלשון עבר, רק חודש עבר מאז החתונה, וסיגל היתומה התקבלה לחיק משפחה גדולה ומחבקת, האירוע נערך בגינת אגוז במלוא הדר ובהשקעה גדולה, סיגל היתה על גג העולם, ועכשיו הכל קרס.
כוס נשברה בסלון לפתע, סיגל קפצה במקום ורונה יצאה לראות מה קרה, היא חזרה תוך כמה שניות- הוריו של גיל פה, הם מחכים מהבוקר, בואי תתקלחי ושבי איתם קצת בסלון. סיגל נכנסה למקלחת ושטפה את גופה שהריח עוד מריח של שריפה, חשש וזיעה. היא לבשה בגדים שרונה השילה לה ויצאה אל הסלון. שם ישבו אלכס וניקה הוריו של גיל ועיניהם עצובות. סיגל התקרבה והם חיבקו אותה בחיבוק עז. סיגל ישבה שם ושתקה כמה דקות מנסה להתנחם אך לא ממש מצליחה. היא קמה והתיישבה ממול "אלכס, תגיד לי בבקשה שאין אמת בשמועות? שמה שכתוב בעיתון הוא לא נכון! אלכס , גבר גבר משכמו ומעלה שהקרין עוצמה ושקט תמידים, היה הפעם שקט מתמיד, אל תאמיני לאף אחד, אמרה ניקה, גיליאן אהב אותך, תאמיני רק לזה, אלכס הוסיף, בני לא היה שותף לעסק, זה כל מה שאת צריכה לדעת.
הם ישבו בשקט עוד שעה קלה ואז בני הזוג סלאידה עזבו את דירתה של רונה. רונה פתחה את ערוץ 10 וחיכתה לחדשות של שמונה, סיגל פשוט ישבה ובהתה איך רביב דרוקר מנתח את היחסים בין משפחות הפשע בישראל, אבג'דיל, ארפלרון, רפיניאן וסלאידה, על היריבויות והחיסולים ההדדים. בסוף הדיון דרוקר סיכם, הנקמה לא תאחר להגיע, ובנימה צינית העיר יעקוב אליון, רק תדאגו לנקום לא במקום ציבורי, ופרסומות...
ההלוויה נערכה למחרת, סיגל לבשה מכנסיים שחורים וסריג עבה ששאלה מרונה ועמדה מוקת בחבריה לעבודה ומשפחתו הרבה של גיל, היא ראתה הרבה אנשים שרק חודש קודם חייכו אליה ונישקו אותה, כעת הם רק חיבקו ואמרו משפטים רבי משמעות כמו, תראי יהיה טוב, יתפסו אותו, את תסתדרי, מזג אוויר יפה להלוייה ושאר משפטים של אנשים שבאמת לא יודעים מה להגיד.
היא ראתה את קרובי משפחתו של גיל- את אלה שהיא זכרה במעומם מהחתונה מתגודדים יחדיו בצד ולא ממש מתקרבים, היא הבחינה גם בשוטרים הצופים בהלוויה בעניין מהצד.
אביו של גיליאן אמר קדיש וההלוייה הסתיימה. השבעה נערכה בבית הוריו של גיליאו, וגם שם הגיעו כל קרובי משפחתו שהוצגו בפניה בשמם הפרטי בלבד. פרט שהיא לא שמה לב אליו בהלם שעדיין לא סר ממנה. השבוע חלף במהירות בעודה מרחפת. היא התעוררה בעדינות מהקומה הלא רפואית בשבת בערב בלי סיבה נראית לעין בדירתה של רונה ואכלה מעט מעוגת הבית שהיתה מונחת על השולחן ולא ממש התלהבה מהטעם. מה אני עושה מחר? איפה אגור? גיל טיפל בכל הנושאים הכספיים, זה פשוט סיוט, אני רוצה לישון ולקום כשכל הסיוט הזה מאחורי. רונה התיישבה לידה וחיבקה אותה קלות. אני אעזור לך עם הסידורים- בכל מקרה אין לי שיעור עד אחרי הצהריים.
כל הבוקר למחרת עבר בשיחות עם חברות הביטוח, היא ניסתה לברר באיזה חברה הם היו מבוטחים, אך חברה אחר חברה היא נענתה בשלילה. היא ניסתה לברר עם חברת האשראי, אך הופתעה לגלות שאכן לא נעשה תשלום לשום חברת ביטוח. גם חשבון הבנק המשותף בסניף הפועלים הקרוב לביתם היה ריק יותר משהיא זכרה, היא נדהמה לגלות שנותרו שם מאות שקלים בלבד. פקידת הבנק ניסתה , אבל לא יותר מידי, לנחם. והציעה באדיבות הלוואה בריבית נמוכה, סיגל כמעט העיפה לה סטירה, אבל במקום היא פשוט התיישבה במקום וניסתה לחשוב מה לעשות הלאה, הוריו יעזרו זה בטוח, אבל מה עם הכסף שהיא קיבלה בירושה? למה אין ביטוח, למה היא לא ידעה כלום וכולם ידעו? שאלות אלה היטרידו את מנוחתה.
כשיצאה מהבנק חיכו לה מספר עיתונים וצלמים- ושאלו שאלות חכמות כמו למה רצחו אותו, מי רצח אותו, והאם את מסכימה להעניק ראיון בלעדי, סיגל התעלמה והלכה את המרחק הקצר לדירתה של רונה. שם ישב במכוניתו המטומטם ואכל מנת סביח.
