היתה זו שעת בין ערביים קרירה ואפרורית בתל אביב של יום שישי,
סיגל טיילה להנאתה בתערוכת ההיסטוריה של התקשורת שהציגה פרצופי ענק של מדענים
בשדרות רוטשילד, זוגות טיילו מסביבה, רווקי תל אביב ניצלו את הטיול עם הכלב כדי
להכיר רווקות ולהיפך, סיגל לא חיפשה את כל זה. היא ידעה מי מחכה לה בבית, בעלה
הטרי
גיל, לשעבר גיליאן. סיגל הסתובבה בין הפסלים וקראה בסבלנות על קורות חייו של כל
מדען שאת רובם היא לא הכירה,היא יכלה לחזור לביתה רק התעכבה קצת, בעלה אמור לחזור
בשעה חמש, והיא לא רצתה להישאר בדירה הקרירה לבדה, אמנם את בני סלע תפסו בשבוע שעבר אבל עוד נותר בה מעט מהחרדה שהוא הנחיל בה ובכל נשות הארץ, לכן היא המשיכה לשוטט,
עד שהשמש שקעה והקור התגבר והיא שמה פעמיה אל רחוב שנקין לכיוון ביתה. בדרך קנתה
סופגניה במאפייה ובהתה במסעדות ובתי הקפה ששקקו צעירים שמשוחחים בוודאי על ענייני
היום ועל חוק נגד עישון שעבר עוד באותו שבוע, כל
השבוע היא שמעה דיונים עליו, בתל אביב רוב האוכלוסיה הצעירה התנגדה לחוק, והיתה
תכונה של מחאה מתקרבת של סטודנטים וצעירים, סוף סוף נמצא הנושא החברתי החשוב
שיסחוף אחריו את כל צעירי העיר. סיגל התקרבה לביתה ושמעה סירנות שהתחזקו מרגע
לרגע, היא פנתה ימינה לרחוב יוחנן הסנדלר והביתה בתדהמה, בעוד כבאים מנסים
לכבות שריפה גדולה שהשתוללה בקומה השניה של בנין מספר 9, הדירה שלה.
סיגל החלה לרוץ ברחוב הקטן ובלי לשים לב שמטה את חצי
הסופגניה שנותרה וחסכה 120 קלוריות, היא התקרבה למתחם את שוטר הרחיק אותה. לא
להתקרב, פנו את השטח לכוחות ההצלה, סיגל ניסתה להסביר שמדובר בדירתה ואיזה כוחות
הצלה מדובר אין אף אחד בבית. השוטר לם התייחס אליה במיוחד וענה לקריאה בקשר
המשטרתי. אמבולנס הגיעה במהירות ויצאו ממנו צוות של חובשים עם אלונקה ושקית שחורה.
האש כובתה תוך 5 דקות, 5דקות ארוכות שבהם ניסתה סיגל להשיג את בעלה בסלולרי, אך הוא
לא ענה, הוא היה אמור לחזור בקרוב והיא תכננה ערב רומנטי, אחרי שהאש כובתה והחובשים
יצאוהיא הבינה, היא לא אמרה דבר, הטלפון נשמט מידה נפל על הרצפה מכשיר לכיוון אחד
והבטריה לכיוון אחר, היא היתה המומה מכדי לבכות, רונה השכנה ראתה אותה ואחזה בה
בשתי כתפיה כדי שלא תיפול. סיגל עצמה את עיניה ופשוט בהתה בחלל, מולה על האלונקה היתה גופתו השרופה למחצה של גיל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה