סיגל קמה משינה ארוכה בשישי בערב, בדיוק בזמן לארץ נהדרת, רק ששוב היה שידור חוזר, שי ישב בסלון והתלבט בינו לבין עצמו לאיזה מסיבה ללכת, סיגל שנזכרה שהתלבטויות מאין אלה אצל שי לוקחות זמן רב, אז היא הלכה בניחותא אל המטבח להכין כוס קפה, וכשחזרה שי כהרגלו עוד לא החליט על סרט עם קרפ או לגריפין שזה היה ה-באר של תל אביב באותו חודש, אחרי זמן מה של התלבטות הם הלכו יחדיו לגריפין. כשהם היו שותפים לפני שסיגל עברה לגור עם גילי הם היו מבלים ביחד לעיתים רחוקות אבל סיגל פשוט הודיע לשי שהיא באה איתו. שי שהוא בחור מנומס לא יגיד לא, הוא לא אוהב לצאת עם בנות בתור ידידות כי הוא לא יתחיל עם בנות כל עוד מישהי איתו, כזה הוא שי.
אחד הדברים שאנשים נוטים להתעלם מהם היא חשיבותה של הדרך, אנשים נוטים להסתכל על התוצאה הסופית, בכדורגל זה מאוד בולט אבל לא רק, בפוליטיקה, בבורסה אבל לפעמים זה מתבטא בדברים פשוטים יותר, למשל הדרך שאתה הולך ממקום למקום, אתה יכול ללכת בדרך המלך או לבחור דרכים צדדיות, אתה יכול לבחור ללכת דרך קינג' ג'ורג', ואז אתה מסתכן בכך ששימי יראה אותך כי בדיוק הוא עבר שם וחיפש אותך, או בלי לדעת פשוט ללכת דרך בוגרשוב ולהתחמק ממעצר ודברים גרועים בהרבה.
שי והגריפין זה סיפור אהבה ממבט שני, הוא היה שם פעם ולא נהנה, ואז חבר גרר אותו שוב, ובטעות הבאונסרית חשבה שהם חברים של בעלי המקום, הם "הודו" שהם חברים ומאז הם מוכרים במקום ונכנסים בלי סלקציה, אז גם היום שי נכנס בלי סלקציה ובלי שהבאונסרית תשים לב לסיגל ולא תדע לענות נכונה לשאלות השוטרים למחרת.
הם חזרו הביתה בשעה מוקדמת בבוקר, כשעה לפני שהרציחות השבועיות מתחילות באזור רחוב יד חרוצים, שי עם מספר טלפון אבל עם הרגשה של אי ודאות, וסיגל רגועה ושיכורה אך מעט. שניהם הלכו לישון כל אחד בחדרו.
באותו זמן שלומי צור עוד ספר את הכסף - הכנסות ההימורים מהלילה, הוא ספר כהרגלו לאט ואז ספר שוב, אולי הוא היה סופר מהר יותר אם הוא היה יודע שזו השעה האחרונה בחייו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה