הייתה זו שעת בין ערביים קרירה ואפרורית בתל אביב של יום שישי,
סיגל טיילה להנאתה בתערוכת ההיסטוריה של התקשורת שהציגה פרצופי ענק של מדענים
בשדרות רוטשילד, זוגות טיילו מסביבה, רווקי תל אביב ניצלו את הטיול עם הכלב כדי
להכיר רווקות ולהיפך, סיגל לא חיפשה את כל זה. היא ידעה מי מחכה לה בבית, בעלה
הטרי
גיל, לשעבר גיליאן. סיגל הסתובבה בין הפסלים וקראה בסבלנות על קורות חייו של כל
מדען שאת רובם היא לא הכירה,היא יכלה לחזור לביתה רק התעכבה קצת, בעלה אמור לחזור
בשעה חמש, והיא לא רצתה להישאר בדירה הקרירה לבדה, אמנם את בני סלע תפסו בשבוע שעבר אבל עוד נותר בה מעט מהחרדה שהוא הנחיל בה ובכל נשות הארץ, לכן היא המשיכה לשוטט,
עד שהשמש שקעה והקור התגבר והיא שמה פעמיה אל רחוב שנקין לכיוון ביתה. בדרך קנתה
סופגנייה במאפייה ובהתה במסעדות ובתי הקפה ששקקו צעירים שמשוחחים בוודאי על ענייני
היום ועל חוק נגד עישון שעבר עוד באותו שבוע, כל
השבוע היא שמעה דיונים עליו, בתל אביב רוב האוכלוסייה הצעירה התנגדה לחוק, והייתה
תכונה של מחאה מתקרבת של סטודנטים וצעירים, סוף סוף נמצא הנושא החברתי החשוב
שיסחוף אחריו את כל צעירי העיר. סיגל התקרבה לביתה ושמעה סירנות שהתחזקו מרגע
לרגע, היא פנתה ימינה לרחוב יוחנן הסנדלר והביתה בתדהמה, בעוד כבאים מנסים
לכבות שריפה גדולה שהשתוללה בקומה השנייה של בנין מספר 9, הדירה שלה.
סיגל החלה לרוץ ברחוב הקטן ובלי לשים לב שמטה את חצי
הסופגנייה שנותרה וחסכה 120 קלוריות, היא התקרבה למתחם את שוטר הרחיק אותה. לא
להתקרב, פנו את השטח לכוחות ההצלה, סיגל ניסתה להסביר שמדובר בדירתה ואיזה כוחות
הצלה מדובר אין אף אחד בבית. השוטר לא התייחס אליה במיוחד וענה לקריאה בקשר
המשטרתי. אמבולנס הגיעה במהירות ויצאו ממנו צוות של חובשים עם אלונקה ושקית שחורה.
האש כובתה תוך 5 דקות, 5דקות ארוכות שבהם ניסתה סיגל להשיג את בעלה בסלולארי, אך הוא
לא ענה, הוא היה אמור לחזור בקרוב והיא תכננה ערב רומנטי, אחרי שהאש כובתה והחובשים
יצאו היא הבינה, היא לא אמרה דבר, הטלפון נשמט מידה נפל על הרצפה מכשיר לכיוון אחד
והבטרייה לכיוון אחר, היא הייתה המומה מכדי לבכות, רונה השכנה ראתה אותה ואחזה בה
בשתי כתפיה כדי שלא תיפול. סיגל עצמה את עיניה ופשוט בהתה בחלל, מולה על האלונקה הייתה גופתו השרופה למחצה של גיל.
שעה קלה אחר כך היא מצאה את עצמה ישובה על כיסא קטן בתחנת המשטרה, היא לא ממש זכרה איך היא הגיעה לשם, היא לא ראתה את מבטי ה"נו טוב למה את מצפה?" שנתנו בה שוטרי משטרת מרחב ירקון בעת שליוו אותה לתחנה, לא ידעה על שוטרי היחב"ל שהוקפצו לתחנה מירושלים באופן בלתי צפוי, היא לא ידעה שמספר רב של אנשים שהיא לא הכירה ולא הייתה מודעת לקיומם, כבר יודעים על מותו של גיל, הצעקות הרמות והשמועות הרבות שזרמו בעולם התחתון לא ממש נשמעו בקרב אלה שלא מודעים לקיומו. הדלת נפתחה באיטיות ובכניסה עמדה רונה, שהביאה לה כוס קפה שחור וזול, לא קפה שהיא הייתה משלמת עבורו בשנקין, אבל הוא הספיק להעיר אותה קצת. רונה ישבה לידה ולא אמרה מילה. רבע שעה אחר כך נכנס שוטר, לבוש מדים מעט מלוכלכים בכתמים שכבר קשה להסיר, הניח את כובעו בצד והתיישב, הוא נתן מבט בסיגל ואז הביט ארוכות ברונה, אבל לא את פניה הוא בחן, אלא את גופה הרזה והמחוטב, של רקדנית שלא השתתפה עדיין בנולד לרקוד אבל רוקדת ושרה במרכז לאומנויות הבמה בתל אביב, רונה קלטה את המבט והביטה בו בבוז, השוטר ביקש ממנה בזלזול לחכות בחוץ. רונה יצאה, השוטר החזיר את מבטו לסיגל, הוא הבחין שגם היא רזה וגבוהה, עם שיער בלונד שמגיעה את כתפיה אבל לא יותר, הוא לא שם אליה בכלל עיניה האדומות מהדמעות שלא זלגו. הוא יכול היה להבין איך גיל נמשך אליה, היה לה גם מראה לטבי.
שמי שימי עמר,אמר השוטר, מצטער בשבילך אבל ממש לא מצטער על מות בעלך, לרגע לא ממש קלטה סיגל את דבריו והמשיכה לבהות אל החלל הריק, ואז פנתה אליו במבט של תדהמה וזעזוע- מה? , טוב זה לא פעם ראשונה שמנסים לחסל אותו, באמת התפלאנו שנישאתם חודש שעבר, אדם בשיעור קומה כזה, על מה אתה מדבר היא שאלה, גיל הוא עורך דין פלילי, באמת אמר שימי עם חיוך ממזרי על פניו, את בטוחה?
מבט של תדהמה חלף על פניה של סיגל, אבל ההלם מנע ממנה להגיב, גיל עורך דין, חכי שהחברה בתחנה ישמעו על כך, זו תהייה בדיחת השבוע, טוב אני אצא ואתן לך להתאושש, גיל עורך דין צחקק לעצמו כשהוא יצא. את הצחוק המתגלגל שלו ושל השוטרים האחרים היא שמעה מעבר לדלת.
רונה נכנסה חזרה ושאלה לפשר הצחוק, סיגל רק ישבה ושתקה. רונה לא לחצה ושאלה אם היא תרצה לבוא אליה הלילה, סיגל הנהנה קלות, הרי לאן יש לה עוד ללכת, היא כעת גם יתומה וגם אלמנה, דירתה שרופה, ודירתה הישנה שהיא עוד לא הספיקה למכור מושכרת. שימי באופן שנוגד לחלוטין את אופיו, נתן לה ללכת כשהבין שהיא כנראה לא מודעת למעללי בעלה בעולם התחתון.
סיגל, עצביה מרוטים, וכל חפציה שרופים, הלכה לביתה של רונה וישנה עד למחרת בלילה.
רונה נכנסה בשקט לחדר האורחים עם כוס תה צמחים מהבילה, כששמעה את סיגל מתעוררת, סיגל לקחה את התה ולגמה קלות. על מה הוא דיבר אתמול, היא שאלה את רונה, מה הם רוצים מגיל שלי, למה הוא שיקר, רונה שתקה ולקחה אותה אל המחשב, הראתה לה את אתר YENT עם הכותרות שמחר היא וכל המדינה תראה בעיתון של יום ראשון. "חיסול נוסף בעולם התחתון" באתר אחד "אחד נשרף, אך יש עוד הרבה מה לשרוף" הייתה הכותרת באתר אחר עם פרטים על משפחת הפשע הלטבית, שמות של לא מעט פושעים ומשפחות פשע הוזכרו כחשודים פוטנציאלים, למשטרה יש קצה חוט נאמר. רונה כיבתה את המסך וחיבקה את סיגל שסירבה להאמין.
סיגל הזדקפה עם מבט נחוש בעיניה, אני לא מאמינה לכתבות, הוא לא היה כזה, היא התיישבה במהירות שהבינה שדיברה על בעלה בלשון עבר, רק חודש עבר מאז החתונה, וסיגל היתומה התקבלה לחיק משפחה גדולה ומחבקת, האירוע נערך בגינת אגוז במלוא הדר ובהשקעה גדולה, סיגל הייתה על גג העולם, ועכשיו הכול קרס.
כוס נשברה בסלון לפתע, סיגל קפצה במקום ורונה יצאה לראות מה קרה, היא חזרה תוך כמה שניות- הוריו של גיל פה, הם מחכים מהבוקר, בואי תתקלחי ושבי איתם קצת בסלון. סיגל נכנסה למקלחת ושטפה את גופה שהריח עוד מריח של שריפה, חשש וזיעה. היא לבשה בגדים שרונה השילה לה ויצאה אל הסלון. שם ישבו אלכס וניקה הוריו של גיל ועיניהם עצובות. סיגל התקרבה והם חיבקו אותה בחיבוק עז. סיגל ישבה שם ושתקה כמה דקות מנסה להתנחם אך לא ממש מצליחה. היא קמה והתיישבה ממול "אלכס, תגיד לי בבקשה שאין אמת בשמועות? שמה שכתוב בעיתון הוא לא נכון! אלכס , גבר גבר משכמו ומעלה שהקרין עוצמה ושקט תמידים, היה הפעם שקט מתמיד, אל תאמיני לאף אחד, אמרה ניקה, גיליאן אהב אותך, תאמיני רק לזה, אלכס הוסיף, בני לא היה שותף לעסק, זה כל מה שאת צריכה לדעת.
הם ישבו בשקט עוד שעה קלה ואז בני הזוג סלאידה עזבו את דירתה של רונה. רונה פתחה את ערוץ 10 וחיכתה לחדשות של שמונה, סיגל פשוט ישבה ובהתה איך רביב דרוקר מנתח את היחסים בין משפחות הפשע בישראל, אבג'דיל, ארפלרון, רפיניאן וסלאידה, על היריבויות והחיסולים ההדדיים. בסוף הדיון דרוקר סיכם, הנקמה לא תאחר להגיע, ובנימה צינית העיר יעקוב אליון, רק תדאגו לנקום לא במקום ציבורי, ופרסומות...
ההלוויה נערכה למחרת, סיגל לבשה מכנסיים שחורים וסריג עבה ששאלה מרונה ועמדה מוקפת בחבריה לעבודה ומשפחתו הרבה של גיל, היא ראתה הרבה אנשים שרק חודש קודם חייכו אליה ונישקו אותה, כעת הם רק חיבקו ואמרו משפטים רבי משמעות כמו, תראי יהיה טוב, יתפסו אותו, את תסתדרי, מזג אוויר יפה להלוויה ושאר משפטים של אנשים שבאמת לא יודעים מה להגיד.
היא ראתה את קרובי משפחתו של גיל- את אלה שהיא זכרה במעומם מהחתונה מתגודדים יחדיו בצד ולא ממש מתקרבים, היא הבחינה גם בשוטרים הצופים בהלוויה בעניין מהצד.
אביו של גיליאן אמר קדיש וההלוויה הסתיימה. השבעה נערכה בבית הוריו של גיליאן, וגם שם הגיעו כל קרובי משפחתו שהוצגו בפניה בשמם הפרטי בלבד. פרט שהיא לא שמה לב אליו בהלם שעדיין לא סר ממנה. השבוע חלף במהירות בעודה מרחפת. היא התעוררה בעדינות מהקומה הלא רפואית בשבת בערב בלי סיבה נראית לעין בדירתה של רונה ואכלה מעט מעוגת הבית שהייתה מונחת על השולחן ולא ממש התלהבה מהטעם. מה אני עושה מחר? איפה אגור? גיל טיפל בכל הנושאים הכספיים, זה פשוט סיוט, אני רוצה לישון ולקום כשכל הסיוט הזה מאחורי. רונה התיישבה לידה וחיבקה אותה קלות. אני אעזור לך עם הסידורים- בכל מקרה אין לי שיעור עד אחרי הצהריים.
כל הבוקר למחרת עבר בשיחות עם חברות הביטוח, היא ניסתה לברר באיזה חברה הם היו מבוטחים, אך חברה אחר חברה היא נענתה בשלילה. היא ניסתה לברר עם חברת האשראי, אך הופתעה לגלות שאכן לא נעשה תשלום לשום חברת ביטוח. גם חשבון הבנק המשותף בסניף הפועלים הקרוב לביתם היה ריק יותר משהיא זכרה, היא נדהמה לגלות שנותרו שם מאות שקלים בלבד. פקידת הבנק ניסתה, אבל לא יותר מידי, לנחם. והציעה באדיבות הלוואה בריבית נמוכה, סיגל כמעט העיפה לה סטירה, אבל במקום היא פשוט התיישבה במקום וניסתה לחשוב מה לעשות הלאה, הוריו יעזרו זה בטוח, אבל מה עם הכסף שהיא קיבלה בירושה? למה אין ביטוח, למה היא לא ידעה כלום וכולם ידעו? שאלות אלה הטרידו את מנוחתה.
כשיצאה מהבנק חיכו לה מספר עיתונים וצלמים- ושאלו שאלות חכמות כמו למה רצחו אותו, מי רצח אותו, והאם את מסכימה להעניק ראיון בלעדי, סיגל התעלמה והלכה את המרחק הקצר לדירתה של רונה. שם ישב במכוניתו המטומטם ואכל מנת סביח.
כן, אמרה סיגל בגסות, מה עכשיו. שימי רק חייך קלות, את רוצה לדעת את סיבת המוות?, הנתיחה הוכיחה בוודאות שהמוות נגרם משריפה, אבל בעלך לא היה בהכרה כשהוא נשרף, הוא נרצח.
זה כמובן לא הפתיע אף אחד בתחנה, אנחנו די שמחים שהעולם התחתון מחסל זה את זה, אבל עדיף לנו שזה נעשה בשקט בחולות ראשון ולא על ידי שריפה במרכז תל אביב. נו אז מה אתה רוצה , רונה הצטרפה לשיחה בגסות רוצה מסיבת עיתונאים? , לא אמר שימי, אני רוצה לתפוס את הרוצחים. אתן מוכנות לתת לי קצת יותר כבוד במקום לזלזל. בוא תעלה, אמרה סיגל. הם התיישבו בסלון. שימי הראה לה את עיקרי הדו"ח והסביר למה על כמה מהדמויות שהיו הלוויה ובשבעה, כעת היא קישרה פרצופים מוכרים לה לאנשים שמוכרים בציבור ב"חברי משפחות פשע". אחרי הסקירה הקצרה הוא נשאל, אז מי רצח?, אין לנו תושבה לזה עדיין, יש להרבה אנשים סיבות לנקמה בבעלך אבל אנחנו לא יודעים על משהו מיוחד עכשיו שיגרום למותו. יש קצת מהומה בעלום התחתון, יש הכחשה גורפת מכל המשפחות, אך לא אחד מהמודיעים לא יודע מי תכנן, זה מעשה שדורש אומץ ותכנון. לתפוס אותו לא מוכן בשעת אחר הצהריים שכולם בחוץ, לשרוף ולהימלט בלי שייראו אותך זה לא דבר פשוט. זה נראה כמו עבודה של מקצוענים ובכל זאת אין מודיעין. חשבנו שאולי זה גורם חדש שאנחנו עוד לא מודעים אליו. יש הרבה חוטים שהולכים להרבה מקומות וזהו. למה אתה מספר לי את זה שאלה סיגל, אתם תמיד מספרים למשפחות הקורבנות את פרטי החקירה. לא ענה שימי, זה צעד נדיר, הוא נראה לי מתאים למצב הנוכחי, זה פשוט מאוד, גילינו בחקירה שלנרצח יש ביטוח חיים גדול מאוד על שמו, שהוצא השבוע על סך 3 מליון שקלים. על מה אתה מדבר? שאלה סיגל בדקתי, שום חברת ביטוח לא יודעת על ביטוח בשבילו, בדקת בחו"ל?, לא היא ענתה, הוא ישב טוב בעלך, בטח גם את זה לא ידעת, הוסיף שימי בנימה צינית. 3 מליון ואת מקבלת את הכסף. רק רציתי להודיע לך שאת החשודה הראשית והכסף יעוכב עד סיום החקירה. סיגל הייתה בטוחה שהיא שמעתה אותו מגחך, כשהוא קם לפתע והלך.
אידיוט, אמרה רונה. אם היה לו משהו נגדך הוא היה עוצר אותך, מה המשטרה מבינה בחשיפת פשעים. שוב הם עצרו את הרוצח הלא נכון של הילדה מקצרין. אולי בגלל זה הם לא ששים לעצור אותך ולהסתכן שוב בחשיפה לא רצויה ולא נכונה.
סיגל הנהנה ואמרה, אבל בכל זאת אני החשודה העיקרית אז מה אני אמורה לעשות?. קודם כל עורך דין. יש לך?, כן, אודי שהחתים אותנו על הסכם הממון. עזבי, את צריכה עורך דין פלילי, אבל זה יעלה לך לא מעט, ואם אני זוכרת נכון, לא נותר לך הרבה כסף בבנק.
טוב אני צריכה לברר כמה דברים- תמיד חשבתי שגיל הוא עורך דין פלילי, אבל השוטר צחק על זה. אז קודם נלך למשרד ואז אבקש מהוריו לעזור לי, וחוץ מזה יש לי את הדירה הקודמת שלי, וגם את הדירה השרופה שרשומה על שנינו, אז יש מקורות מימון. את הערב הם סיימו בצפייה משותפת בתוכניות מפחידות על ווירוסים תוקפים ושחיתות בסוכנויות הדוגמנות- לקראת אמצע התוכנית הראו תמונה של השותף הסודי העבריין לכאורה. רונה לא קלטה אבל סיגל החווירה.
זה הוא! זה השותף של גילי.
דמעות עמדו בעיניה שעה שהיא ניסתה לשכנע את עצמה שגילי הוא לא מי שכולם טוענים שהוא, היא עברה בראשה על איך שהכירו, על עמיתיו למשרד שפגשה בחטף פה ושם, על הטלפונים באמצע הלילה מלקוחותיו, על הכסף הרב שהגיע בצ'קים לחתונה אבל משום מה לא מופיע בחשבון הבנק, אך בעיקר על גילי עצמו- היא לא קיבלה את העובדה שהוא יכול היה לשקר לה בצורה כל כך נחרצת- ההלם היה רב מידי- היא לגמה מכוס התה שהונח לפניה בלי שתשים לב ונרדמה על הספה עד הבוקר.
היא קמה ב 10 בבוקר ועיניה נפוחות מדמעות ונסעה לבית משפחת סלאידה שגרים בוילה בקצה רחוב הולנדי קטן בהרצלייה פיתוח. רק עכשיו היא שמה לב למאבטחים ברחוב, המאבטחים שמאוחר יותר היא תגלה שעושים ברחוב כשלהם- סוגרים אותו כל פעם שיש "פגישה" חשובה- על אפם ועל חמתם של תושבי הרחוב האומללים שאפילו שהם מעיזים לפנות למשטרה- היא איננה עושה דבר.
סיגל נכנסה לבית ושם והופנתה לסלון שם ישב לבדו עם עיתוני הבוקר, אלכס, פניו מעט כבויות, זה נכון, הוא שאל אותה, רק אמרי לי אם זה נכון או לא- האם יש לך קשר?. סיגל ההמומה לא השיבה אבל הנהנה לשלילה. אלכס דיבר בשקט כאילו לעצמו, אני חושש לחיי, כל מקורותיי לא יודעים דבר על החיסול, יש מישהו חדש בשכונה. ולפתע הוא קלט מה שהוא אומר. קם ושוב נראה חזק כבעבר. שמעתי שאת החשודה העיקרית, אין למשטרה חשודים אחרים עכשיו, זה יהיה מאוד לא נעים בשבילך בתקופה הקרובה, הדליפות הרבות מהמשטרה מגיעות לאנשים שאת רוצה לא לפגוש, אז תיזהרי, אני אעשה כמיטב יכולתי, ויש לי יכולת למצוא מי חיסל אותו, ואז לטפל בנושא, עיניו לפתע בהקו מנקמה.
סיגל חשה מגע קל בכתפה, היא הסתובבה והרגישה איך סטירה חזקה נוחתת על לחייה. היא תפסה את לחיה בכאב והביטה איך ניקה עומדת מעליה ומוכנה להחטיף שוב. אלכס אמר משהו בלטבית, ניקה הורידה את ידה שבה ועלתה במדרגות לקומה השנייה. אשתי לא מאמינה לך, אני נוטה להאמין לך. בני רצה אותך לאשתו משום מה, לעולם לא הבנתי למה אבל אני כיבדתי את בחירתו, בכל מקרה קחי את זה- סיגל הושיטה את ידה אל חופן השטרות שהוגש לפניה. בפעם הבאה שנתראה אני אבקש את סליחתך אחרי לכידת הרוצח או ש.. את באמת לא רוצה לדעת. עזבי את המקום הזה ואל תחזרי. סיגל עזבה
סיגל לא הייתה המומה בדרך חזרה, השוקים הרבים שחטפה לאחרונה אולי הרגילו אותה לתחושת ההלם, או אולי סף הגירוי שלה עלה ולכן היא ממש לא הופתעה כשמשרד של גילי היה בשיפוצים בשביל חברה חדשה. למשרד הקודם שבו עבד בעלה לא נותר זכר, המשפצים כמובן לא ידעו לענות על שאלות להיכן החברה הקודמת עברה, ולא ממש נותר לה את מי לשאול בעניין זה אז היא פנתה למשרדו של אודי, עורך דינה.
אודי היה עורך דינה כבר שנים רבות, הוא זה שפיקח על תהליך האימוץ שלה בידי סבתה כשהוריה נפתרו בגיל צעיר, הוריה שניהם ילדים יחידים, נהרגו בתאונת דרכים כשהייתה בת 6, היא לא ממש זכרה אותם, ואמה ואביה היו למעשה סבתה, שהלכה לעולמה כשהייתה בת 16 ומאז היא לבד, אודי שהיה חבר של הוריה הסכים לאמצה למראית עין, אבל היא התגוררה לבדה בדירה של סבתה בתל אביב. לכן אליו היא פנתה בשביל הסכם הממון, עליו היא סמכה. אודי קיבל אותה בחיוך חם וחיבוק אבהי אבל מענה לא היה לו. ההסכם עדיין בתוקף, אבל אין רכוש שרשום על שניכם למעט חשבון הבנק המשותף הוא הסביר לה, ודירתה של סבתך. והדירה שלנו הוסיפה סיגל. לא!, זו לא הדירה שלכם. היא למעשה דירה שלו בלבד לפי ההסכם- כל אחד שומר על הדירה שלו- חשבתי שזה הוגן- הדירה שייכת למעשה לחמך.
היא סיפרה לו על ההאשמות כנגדה ועל חשדות המשטרה, ואודי סיפר לה שזה טקטיקה מקובלת אבל עדיין ברצח מתוקשר- הם רוצים חשוד במעצר, גם אם הוא לא הרוצח- אל תתפלאי עם עוד שבוע יעצרו אותך ויטילו איפול על החקירה בדיעבד כמו הצו שניתן הבוקר על רצח הילדה בקצרין, בנוגע להתנהלות המשטרה, שום דבר לא יפתיע אותי. בכל מקרה הוא המליץ לה על יפית, עורכת דין פלילית שהוא מכיר שתשמח לקחת את התיק.
אחר כך הם עברו לנושא מעט יותר מכאיב, גילי, לא ידעתי ולא ביררתי על גילי כשבאת לספר לי- לא מכיר אנשים שמשקרים לגבי היותם עורכי דין, בעת עריכת ההסכם הוא דיבר כמו עורך דין אז לא חשדתי בכלום- לא הייתה לי סיבה. אם את רוצה אני ארחרח קצת עליו ונראה מה נמצא.
סיגל שהתה אצלו עוד כשעה ארוכה, נהנית מתחושת החום שהוא הפגין כלפיה ואז עזבה וחזרה אל רונה.
משם היא התקשרה אל משרדי הטאבו רק כדי לוודא שדירתה של סבתה אכן רשומה על שמה- ואנחת רווחה גדולה בקעה ממנה שהיא קיבלה אישור שאכן כך הדבר. לראשונה מאז השריפה עבר עליה לילה שקט, דברים החלו לראשונה לזוז לכיוונה.
התחושה הזו החזיקה מעמד עד שהיא קמה,אבל לא מאוחר יותר, אודי צלצל וסיפר שהבלש הפרטי שאיתו הוא עובד מסרב לעבוד על התיק הזה וברור מאוד למה אז הוא מציע לה לרדת מהנושא לשם ביטחונה, אם המשטרה לא ממש מסוגלת להגן עלייך, כדאי שלא תהיי מעורבת. אני אשמח להמשיך לסייע לך בתחום של הסכם הממון או כל יעוץ כלכלי אחר, אבל המסר שהגיע הוא לרדת מהנושא ואני מקשיב.
סיגל קמה למחרת בבוקר בתחושה שהגיעה הזמן לחזור לעבודה- נכון עברו רק 10 ימים, והבוס אישר לה לקחת עוד חופש אבל היא הייתה צריכה לעשות משהו ושהוא גם יצליח. אפילו תקציב המדינה עבר באותו יום, ובמשק כרגיל היו תגובות מעורבות אבל שמחה על מעברו החלק בצורה בלתי שגרתית. היום זה היום שלי, היא החליטה, תחושה זו החזיקה מעמד עד הצהריים- עד אז היא הספיקה לסגור חלק מהפער שנוצר בעת היעדרותה בקצב עבודה גבוהה במיוחד, וניסתה די בהצלחה להתעלם משאלותיהן של עמיתיה, במשרד בית ההנפקות הפרטי שבו עבדה. סוף השנה האזרחית הייתה תקופה טובה ורגועה בדרך כלל אצלם- היא חשבה באירוניה "אם הוא היה נשרף בתקופת הדוחות" ומהר מאוד הייתה המומה מעצמה על עצם המחשבה הגרוטסקית הזאת, מאותו רגע הכול הדרדר שוב. על שיחת הטלפון שהעבירה הפקידה על המנכ"ל היא לא ידעה אלא רק את תוצאותיה, כשעה אחר כך זומנה סיגל אל משרדו של המנכ"ל, ישב שם הבוס הישיר שלה וכן הלקוח הכי חשוב שבין חשבונותיה, מאיר ממאיר קבלנים בע"ם. המנכ"ל הזמין אותה לשבת והיא ראתה במהרה שמאיר לא מרוצה, זו לא פעם ראשונה שהיא רואה שהוא לא מרוצה, הוא פשוט מין טיפוס כזה שלא מסוגל להיות מרוצה, מה שהדאיג אותה הוא שהבוס שלה ניר היה בלתי מרוצה.
למאיר יש מספר שאלות לגבי אי סדרים בדו"ח המסכם, אמר ניר- והראה לה כל מיני פרטים בדו"ח,
סיגל התווכחה על כל סעיף שלא נראה להם והיה נדמה לה שהיא צודקת בכל טיעון, אך זה לא עזר-הבחינה המדוקדקת הצליחה למצוא פה ושם מקומות שוליים שבהם היה אפשר לעשות עבודה טובה יותר- היא ידעה שהיא עובדת טובה ואף אחד במשרד לא יכול היה לעשות זאת טוב ממנה. בסוף הישיבה מאיר דרש שעובד אחר יטפל בתיק שלו- היא רצתה לצעוק שהוא ייפגע מהצעד אבל הבינה שלא מול מאיר היא עומדת, אבל לא ידעה בדיוק מי מושך בחוטים.
מאוחר יותר כשישבה עם ניר על כוס קפה, זה השאלה שהיא שאלה- מה לעזאזל קורה פה- הוא השיב שהוא לא ממש יודע ושהוא ממליץ לה לשלוח קורות חיים כי הם החליטו למצוא סיבות לפטר אותה וכשמחפשים, גם מוצאים. גם אני התחלתי לשלוח קורות חיים היום, החברה הזאת נגועה מסתבר, אז גם אני עוזב. סיגל ראתה את הצער בעיניו, ניר הבוס שלה מזה שלוש שנים שנחשב בעבר לילד הפלא של החברה- אם הוא רוצה לעזוב אז מי אני שאגיד משהו. הם איחלו זה לזו בהצלחה והיא חזרה לבית מלון רונה.
כשהיא הגיעה רונה לא הייתה לבד- אלא עם בחור שאותו סיגל לא הכירה. סיגל עשתה את עצמה כלא רואה והלכה אל חדר השינה הנוסף. הרעשים שנשמעו בלילה גרמו לה להיזכר בגילי- היא ניסתה להבין איך היא הייתה עיוורת כל כך, למה שיקר לה. היא נזכרה איך נפגשו היא יצאה עם חברותיה לרמת החייל למסעדת המבורגרים מוזס בצהריים של יום שני - לארוחה בריאה ומזינה שכוללת גם צ'יפס. היא ראתה אותו יושב בפינה עם עוד שני אנשים, בעודו יושב היא לא שמה לב לגובהו, אלא רק לכתפיו הרחבות ופניו הנאים, היא שוב הפנתה את תשומת ליבה לשיחה שניהלה עם חברותיה לעבודה על כל מיני דברים חסרי ערך כמו גברים, פוליטיקה ובגדים. בעודה לוקחת ביס גדול מההמבורגר וקטשופ נוזל לה על הסנטר, זה הרגע שהוא בחר להופיע, הוא נתן לה מפית ואמר , זה בשביל הקטשופ, מאחור יש את המספר שלי, תתקשרי. הוא קלט את המבט הנדהם בעיניה- היא קלטה שמץ של מבטא לא מזוהה במיוחד- רוסי אבל לא בדיוק. הוא הסתובב ויצא מהמסעדה.
את שארית השיחה היא לא שמה לב וראשה היה במקום אחר.
בערב בדירת סבתה היא ישבה עם שי שותפה לדירה בסלון- ובעודם צופים בחדשות- שי שם לב שהיא ממש לא מרוכזת והתחיל לתחקר. מהר מאוד היא נשברה וסיפרה לשי את מה שקרה ועל הפרפרים בבטנה. שי שהיה תוכניתן באתר אינטרנט של עיתון כלכלי מוביל- וגם טיפוס שאהב להקשיב- עשה מה שהוא עושה בדרך כלל והקשיב. כשהיא סיימה- הוא פשוט נתן לה את הטלפון, ואמר למה את מחכה. היא לא אמרה דבר אלא פשוט חיכתה, וחיכתה, שבוע אחר כך היא התקשרה- כן, ענה לה המבטא המעניין- היא הסבירה מי היא, והוא הציעה שייפגשו לקפה.
הקפה היה הפוך רותח וחלש כמו שהיא אוהבת והלילה שבא אחר כך היה רותח והפוך, אך לשמחתה לא חלש. לא עבר זמן רב עד שהיא פינתה את דירת סבתה ועברה לגור אצלו. סיגל היתומה נסחפה מהר מאוד אל גילי ומשפחתו הרבה והמחבקת, ואחרי שנה כבר היו נשואים. חודש אחר כך הוא היה שרוף והיא נותרה רק עם שאלות
על הבוקר סיגל ישבה בסלון וזיכרון החלומות עדיין טרי במוחה, רונה יצאה מחדרה וכולה חיוכים נבוכים, הבחור יצא מחדרה, נתן לה נשיקה על הלחי וחמק במהירות החוצה.
נו.. אמרה סיגל.. פרטים!. רונה חייכה אך שתקה והלכה להכין ארוחת בוקר שכללה חביתה מקושקשת וסלט חתוך.
על ארוחת הבוקר סיגל עדכנה את רונה בהתרחשויות של אתמול- ורונה רק קיללה אותם בתגובה.
את יודעת מה את צריכה לעשות- שאלה, את צריכה למצוא את דינה סגן- הכתבת של תוכנית התחקירים שעשתה את הכתבה על סוכנות הדוגמנות- תמצאי אותה וכך תמצאי את השותף של גילי ותוכלי לנקום בו קצת ולהסגיר אותו - היא הוסיפה עם חיוך.
לא מעניין אותי לנקום אני רק רוצה לדעת למה הוא שיקר לי אמרה סיגל.
סיגל החלה למלא את קורות חייה שלא היו ארוכים במיוחד במחשב של רונה ובמקביל צלצלה אל משרדי הערוץ בניסיון להשיג את דינה סגן. היא חשבה שתצטרך להתחנן לקבל את המספר- אך ברגע שמסרה את שמה, היא הופנתה אל תחקירנית התוכנית, שירה, שלקחה את פרטיה והבטיחה תשובה בהקדם.
היא עוד לא הספיקה לעדכן את קורות חייה שהטלפון צלצל ובקו השני הייתה דינה סגן בכבודה ובעצמה- דינה הייתה הלהיט החדש בגל בתוכניות התחקירים ששטפו את המדינה בכל 3 הערוצים,
במה אוכל לעזור לך גברת סלאידה- היא שאלה בטון מסוקרן. את יכולה לאמור לי איך אני משיגה את אורי אסולין? ולמה, אם מותר לי לשאול?. סיגל חשבה קצת והשיבה שזה עניינה הפרטי. דינה קלטה משהו והציעה לה עזרה להשיגו בתמורה לראיון בלעדי. סיגל אמרה שלא מתאים לה וניתקה באחת את הטלפון.
במוחה של סיגל עלה רעיון פשוט יותר והיא התקשרה לבזק- שבמהרה מסרו לה שני מספרים בטון מתכתי. היא התקשרה למספר הראשון שכמובן היה לא מחובר, אבל בשני ענה בחור צעיר עם קול גס מרוב עישון- כן מה את רוצה? הגס שאל, אורי נמצא?, לא הוא לא כאן, מיאת? איפה אורי? לא כאן, מיאת? איפה הוא? סתומה הוא לא כאן הוא בקפה באלבני, בארומה? לא יא סתומה אצל אימא בקפה באלנבי, מיאת? היא ניתקה.
אימא באלנבי היא לא ממש הבינה אבל נמאס לה לא להצליח בכלום והיא התלבשה בזריזות ויצאה לכיוון אלנבי, בלי לדעת שמערכת התחקירים של דינה כבר בתנועה..
הגשם השוטף שירד באותו יום לא פגם בנחישותה למצוא את אורי ולקבל תשובות, היא עברה לכל אורכו של אלנבי והרחובות בסביבה מבית קפה אחד לאחר- בכל מקום שאלה עליו אך נענתה בשלילה.
לקוחות בתי הקפה היו עסוקים בענייניים משלהם וגם בכותרת של היום- הרמטכל התפטר- מתי שר הביטחון ילך אחריו? את סיגל כל זה לא עניין, אחרי שההוא יתפטר יתפטר גם ההוא אבל הפושעים יישארו ברחובות וישרפו את בעלה בלי להיענש, זה לא היה מקובל עליה, היא המשיכה לחשוב מחשבות לעצמה כשאוטובוס דן עבר בשלולית גדולה והיא חטפה שפריץ מים גדול שחדר לכל המקומות שלא רוצים שיחדור. היא התיישבה בג'חנון של אימא והזמינה פתות- המקום היה די ריק לשעת בוקר מאוחרת ביום של מבול, היו שם משפר קטן של אנשים קשי יום ושתי זונות מהמכון מעבר לכביש בהפסקה לפני הלקוחות שמגיעים רעבים לא רק לאוכל החל משעת הצהריים והלאה.
היא סיימה את הפתות וניסתה להתייבש במשך 10 דקות במקלחת אבל בגדיה נספגו יותר מידי, אז היא ישבה די אומללה בעוד כוס הקפה השנייה שהזמינה בדרכה אליה. המלצרית התקרבה והחליקה גם היא על הרצפה הרטובה והקפה נשפך על סיגל- שקפצה באחת מהחום הלוהט. עצבנית ורטובה חזרה סיגל אל השירותים והחלה לנקות את כתמי הקפה. תא השירותים הקטן נפתח לפתע בעוצמה וסיגל הותכה אל הקיר, היא הרגישה משהו דוקר בעורפה והיא לא הסתובבה אלא רק השמיעה קולות התייפחות. הדוקר האלמוני לא אמר דבר- היא הרגישה את החפץ נע מעלה מטה במורד גבה ומדי פעם דוקר קלות, הסיוט נמשך מה שנראה לה כנצח, אך לבסוף הקול אמר "אל תחזרי, אזהרה ראשונה ואחרונה" ונעלם. סיגל המשיכה להביט אל הקיר למשך דקה ארוכה ורק אז העזה להסתובב, הי יצאה מחדר השירותים וברחה מהחנות כשהמלצרית בעקבותיה וצועקת "גנבת", סיגל עצרה לפתע- זרקה שטר של חמישים על הרצפה והמשיכה במרוצה במעלה הרחוב. היא לא ממש שמעה איך המלצרית תפסה את השטר כמה שניות לפני הזונות והקבצנים שקיללו אותה ואת שאר העולם.
נהג המונית שאסף אותה לא הבין למה היא בוכה בהיסטריה, אבל כל שאלותיו לא נענו, הוא בקושי הצליח להבין לאן היא רוצה שהוא ייסע והנסיעה הקצרה מאוד מאלנבי ליוחנן הסנדלר עברה בבכי שלה ותלונות שלו הפוליטיקאים והחיים בכלל. סיגל יצאה מהמונית שילמה ושמעה את נהג המונית מוסיף ורק שתדעי בובה, הוא לא שווה את זה, המניאק. סיגל עלתה למוטל רונה בו שהתה זמן רב מידי והחלה להרגיש שהיא מיצתה את ידידותה של רונה, ושעליה למצוא דיור חלופי אך הטראומה הייתה עדיין חזקה מידי וכעת גם הפחד שחלחל בנפשה גרם לה לבלות עוד 3 ימים בניצול מלאי הטישו של רונה, ובהעלאת זיכרונות מגילי- האם הוא היה מניאק ושיקר לי? האם הוא שווה את הדמעות שלי? מי הוא בכלל? הם חלק מהמחשבות שטרדו את שנתה. בארץ בינתיים בחרו רמטכ"ל חדש יוצא יחידת חי"ר אך כל אלה שחייבים להשמיע את קולם כדי להרגיש שהם עושים משהו המשיכו להתלונן.
פרשיות השחיתות שלאחרונה התפרסמו מידי יום ביומו, העצורים החדשים, והנשיא שיומלץ בסופו של דבר להאשים אותו באונס- גרמו לה לחשוד שיש עוד תקווה למערכת ונתנו לה כוח לנסות שוב למצוא את אורי, אבל לא אורי חיכה לה כשיצאה סוף סוף מהדירה אלא שימי עם החיוך האווילי שבדיוק הכנה את ניידו וסימן לה להיכנס לניידת. סיגל לא שאלה כלום אלא נכנסה ושתקה כל הדרך עד לתחנה.
סיגל התיישבה בחדר החקירות שהסריח מעודף סיגריות ,זיעת נחקרים וקפה וניסתה לנחש איזה הפתעות היא תשמע כעת, ואכן שימי לא חיכה הרבה וישר הנחית עליה כמה "עובדות" ששמו של בעלה עלה בחקירה סמויה בנוגע לפרשת חוקי המשחק על הטיות משחקים. היא נשאלה על "חבריו" של גילי הקשורים לפרשה אך את שמותיהם של רובם היא לא הכירה, השם שהיא כן הכירה היה של עורכת הדין שהייתה הסוכנת של השחקנים החשודים בהטיות וחוזים כפולים- היא זכרה אותה בתור מכרה של גילי, אך שימי הוסיף שהיה להם עבר עסקי ורומנטי. המכה הזאת כבר לא ממש השפיעה על סיגל שכבר הרגישה ששום דבר שיפתיע אותה כבר לא ישבור אותה.
שימי הודיע לה שהיא במעצר והיא הובלה אחר כבוד לדיון על הארכת מעצר באבו כביר, היא שמה לב שאין לה אזיקי רגליים ומחשבה קלה עלתה בראשה אבל היא מהר זנחה אותה.
אודי עורך דינה פגש אותה באבו כביר כשעה קלה אחרי שהתקשרה אליו ושוב הוא המליץ לה להשיג עורך דין פלילי, היא הבטיחה לחשוב על הנושא והיה לה די זמן ביומיים שהיא בילתה באבו כביר ויומיים אחרי כך במעצר בית.
בצעד חכם ראשון אחרי לא מעט זמן, היא יצרה קשר עם יפית, עורכת הדין הפלילית שעליה המליץ אודי, יפית שגדלה בטבריה והכירה עקב כך לא מעט גורמים הקשורים לעולם התחתון, שמחה על השיחה והגיעה לרונה במהירות ממשרדה. יותר את לא מדברת היה הדבר הראשון שאמרה לה, סיגל עדכנה את יפית בכל שהתרחש מאז אותו יום גורלי ועד המעצר, אחרי מספר שעות יפית הלכה והבטיחה לחקור קצת ולדלות מידע מהשוטרים- היא טענה ששוטרים שומרים על מידע חסוי כמו ילדים בארגז חול- פשוט מפזרים אותו לכל עבר.
בתום מעצר הבית שלא הוארך- סיגל מצאה את עצמה נוסעת לדירתה של חניתה- עורכת הדין של השחקנים החשודים כמטים. חניתה שגם הייתה כבר לא מעט זמן במעצר בית לא ממש התלהבה לקבל את האורחת הלא קרואה, אך 10 ימים במעצר בית יגרמו לך לקבל כל אורח, בדיעבד חניתה חשבה לעצמה, היא לא הייתה צריכה לפתוח את הדלת
שהדלת נפתחה סיגל ראתה אישה בדיכאון- לבושה בטרנינג ישן מעט ובמצב רוח מצוברח ביותר, כן, מי את שאלה חניתה, סיגל ענתה סיגל ופשוט נכנסה פנימה והתיישבה על הספה. אה כן, זאת את! חכי אני אתלבש. חניתה הלכה ולכמה דקות וסיגל ישבה וחשבה לעצמה מה היא עושה כאן ומה עליה לשאול, היא בעצמה לא ידעה איזה שאלות היא צריכה לשאול, אבל חניתה עזרה לה בכך בלי להתכוון. אני מניחה שבאת לשאול על העבר שלנו? כן ענתה סיגל. בחור מקסים הוא היה, התאהבתי בו במהירות, גם היה לנו רומן קצר, אך הוא זרק אותי אבל לא בצורה מגעילה, הוא היה מקסים לאורך כל הדרך אמרה חניתה ונאנחה בעצב, אני חושבת שהסיבה הייתה שהוא פגש אותך, היא הפנתה את מבטה אל סיגל, אבל אני לא כועסת, לא על הנושא הזה לפחות. היא שתקה מעט ופתחה טלוויזיה כדי להעסיק את עצמה- ובחדשות הייתה עוד כתבה על החלטת היועץ המשפטי בקשר לנשיא שעמדה להתפרסם בימים הקרובים. אני מזדהה איתו, הוא אשם לכאורה והתקשורת צולבת אותו, ומה אם הוא באמת חף מפשע? שאלה סיגל, סביר להניח שהוא לא, אבל זה לא אומר שהוא אשם. ומה אתך שאלה סיגל? החוזים הכפולים, את אשמה? את שוטרת? שאלה חניתה בתגובה. לא, ענתה סיגל- טוב עזבי אלה הצרות שלך ולי יש את הצרות שלי. רציתי לדעת קצת על העבר של גילי. אהה גילי, היא שוב נאנחה, את יודעת שהפכת לבדיחה, מה חשבת שהוא עורך דין!, סיגל הסמיקה ממבוכה, למען האמת יש מעט אמת בדברים, היה בינינו קשר עסקי שלא ארחיב עליו כרגע. הוא עזר לי בוא נקרא לזה בתקופת הכנת התשתית, ואז עזב, לא הרבה אנשים יודעים על כך, אבל מספיק אנשים. אבל בשנה וחצי האחרונות הוא השתנה, אני חושבת שהוא ניסה לחזור למוטב, אולי בגללך, אבל עבריין נשאר עבריין- את התואר שלו במפשטים הוא ניסה לקנות! לא לטבייה שם כל עובדי המדינה קונים- אלא באוניברסיטה יוקרתית- במזרח אירופה - שם התרומה הנדרשת היא גדולה יותר- אבל למשפחה שלהם יש די והותר- אך הוריו לא יודעים על כך. הוא בטח השתמש בכספו האישי כדי לממן את התואר- ואז הוא היה יכול להציג את עצמו כעורך דין. כמובן שנותרה בחינת הלשכה- אבל תמורת שוחד מתאים... היא לא הוסיפה יותר בנושא אבל לסיגל היה ברור.
הם ישבו מספר דקות ובהו בטלוויזיה ואז הפרה סיגל את הדממה המעיקה- מי רצח אותו?, וחניתה ענתה - את לא?, אל דאגה בך לא חשדתי אחרת הייתי זורקת אותך מכל המדרגות- למען האמת האמנתי שמשפחתו תסגור חשבון עם הרוצח- אבל עושה רושם שהם לא בדיוק יודעים. אני לא יודעת מי אבל ברמת המעורבות שבעלך היה בשנים האחרונות זה יכול לבוא מכל תחום, הימורים, זנות, משפחה יריבה, או אפילו מישהו מהמשפחה עצמה- אולי אפילו אביו ששמע על כוונותיו החוקיות של בנו... היא נתנה לתשובתה להדהד בחדר וסיגל חשבה על הדברים מבלי להגיב.
אני באמת לא יכולה לעזו לך במיוחד- כי אני עדיין במעצר בית- עד אלוהים יודע מתי, אבל אשמח לעזור לך אם יתאפשר לי, כי הוא פשוט היה כל כך מקסים ושוב היא נאנחה, היא וסיגל יחדיו, הן הביטו זו בזו וסיגל ריחמה עליה והבינה מאוד איך ניתן ליפול בקסמיו. בדיוק כמו שהיא נפלה. סיגל עזבה כמה דקות אחר כך שהשקט נעשה יותר מידי מעיק וחזרה לרונה. היא לא שמה לב לצלם שצילם אותה יוצאת מחניתה והיא גם לא ידעה על הכותרת שתתפרסם מחר בעמוד 5 בעיתון- משפחת סלאידה והקשר אל ההימורים הבלתי חוקיים! עם תמונה וכיתוב מתחת על פגישה סודית שהיא קיימה עם חניתה כהן, כתבת תחקיר בלעדית במוסף סוף השבוע.
סוף השבוע עדיין לא הגיע, אבל מידע מעניין הגיע כבר למחרת, מסתבר שיפית היא יעילה בדיוק כמו שאמרו לה שהיא, ונקודה זו לבדה גרמה לסיגל להרגשה טובה על הבוקר. כמו שחשדה יפית, אכן אין למשטרה שום סיבה לחשוד בה, למעט ביטוח החיים, אך מכיוון שאין רמזים ואין קצה חוט אז היא עדיין החשודה העיקרית, המטרה יפית דיווחה פשוט לא מבינה מי רצח- יש המון אנשים עם מניע לרצוח אותו, היא הוסיפה, אך שום כיוון חקירה לא מוביל לאף אחד מהם. המשטרה החלה בשיחות עם האינטרפול וחיפוש אחרי קישורים אליו במאגרי המידע של המשטרות הזרות- אך עדיין אין כלום- ושר בטחון הפנים לוחץ.
אז את יכולה להירגע לבינתיים וסיגל אכן נרגעה. היא סיימה את השיחה ויצאה לסלון ושוב ראתה את הבחור של רונה מתחמק החוצה בלי להגיד דבר, ושוב רונה יצאה מהחדר עם חיוך על פניה, הכינה שתי כוסות תה והתיישבה גם היא בסלון. סיגל רצתה פרטים אך לא הייתה מסוגלת לשמוע על זוג מאושר..עדין לא לפחות, במקום זה היא אמרה, אני עוזבת בימים הקרובים- אחפש לי מקום אחר ובאמת תודה על הכול. רונה עוד התווכחה איתה ואמרה שהיא יכולה להישאר ככל שתרצה אך סיגל כבר החליטה להעמיד את עצמה מחדש על הרגליים- הרשימה ארוכה, דירה,עבודה, זיכוי, כסף, על זוגיות אין על מה לדבר - אבל היא חייבת להתחיל מאיפה שהוא. כך מבלי לשים לב סיגל הייתה על הדרך הנכונה, אבל עד כתבת סוף השבוע היו עוד יומיים..
רוב הכסף שנתן לה אלכס סלאידה עדיין לא בוזבז אך היא ידעה שמחירים המטורפים שיש השנה בתל אביב, רוב כספה יאזל תוך חודש, למזלה יש לה את דירתה של סבתה, שאמנם היא מוזכרת אבל השותף שלה לשעבר ישמח לארח אותה. היא ארזה את כל רכושה החומרי עלי אדמות שנכנס לתיק גב אחד קטן, והלכה כ 10 דקות מביתה של רונה אל דירת סבתה ברחוב בר גיורא- בדרך היא חלפה שוב ליד דירתה השרופה ושוב דמעה נזלה לה על הלחי, אך היא המשיכה לצעוד בעודה מעלה מחשבות וזיכרונות טובים ומנסה להדחיק את האסון. הגשם שהכה בה רק יומיים קודם פינה את מקומו ליום מלא שמש אך גם זיהום אוויר כרגיל בתל אביב. היא הגיעה מוקדם לדירה וכפי שחשבה היא מצאה אותו עדיין בבית, שי כפי שזכרה היה טיפוס לילי תל אביבי שגרתי ואהב לקום מאוחר ככל שהתאפשר לו- ומכיוון שעבד בהייטק- אז לצאת ב 9 זה הכי מאוחר. אבל השעה הייתה רק שמונה בבוקר. שי בקושי קם לצלצול הפעמון אבל פתח לה את הדלת- היה לה כמובן מפתח משלה אך באווירה שהתפתחה אחרי פרשת שי דרומי- היא ידעה שיותר אנשים מבעבר יתקפו פורץ בלתי מזוהה. שי כהרגלו היה מנומס והתנצל על שהוא לא בא להלוויה כי היה משחק של מכבי באותו יום והייתה גם עבודה עד מאוחר, את סיגל הפרטים לא עניינו, היא לא ציפתה שיבוא- הרי היחסים בינם היו פחות חמים מאז שעזבה את הדירה לטובת דירתו של גילי- הם הפכו מיחסי ידידות ליחסי שוכר משכיר טיפוסיים- ולשניהם זה התאים. אחרי שיחת נימוסין קצרה- סיגל הודיעה שהיא מעוניינת לחזור לדירה לזמן מה, שי הסכים בחפץ לב וסיגל טפחה לעצמה על השכם על החזרה לחיים.
סיגל הרגישה טוב עם עצמה, טוב עד כדי כך שלראשונה מאז השריפה יצאה עם עצמה לשבת בשקט ולשתות בבית קפה עם עיתוני סוף השבוע. היא הזמינה קפה ומאפה שמרים בקפה באזל והתיישבה ליד שולחן בחוץ עם ידיעות אחרונות מונח לפניה- בין הכתבות הראשיות על מה יעשה רמון עכשיו אחרי הרשעתו ועדות אולמרט בועדת וינוגרד, הייתה כתבה נוספת על יהלומי הדמים באפריקה. לפי הכתבה, אנשים הופכים לעבדים במכרות יהלומים מאולתרים, בני משפחותיהם נרצחים, הם לא מקבלים שכר תמורת עבודתם, מזון בקושי, ומי שמתנהג לא יפה, פשוט יורים או דוקרים אותו. היהלומים הנ"ל נמכרים אחר כך בעולם כיהלומים ממכרות מסודרים וחוקיים- שם יש תנאים - אמנם בסיסים - אך לפחות הם חיים, והכסף מהמכירות הולך לקניית עוד נשק כדי להמשיך ברצח העם בסיירה לאון ושאר מדינות סכסוך, בהמשך הכתבה בין העמודים הפנימיים בעיתון היו תמונות של ילדים מורעבים, מחנה פליטים שכולל מליון איש שכולו נתון לחסדי האו"ם המספק לו מזון ומעט הגנה. סיגל הזדעזעה מאכזריותן של החמולות ומייד נזכרה בטבעת היהלום שהיא קיבלה מגילי, היא לא ביררה על היהלום אבל הוא נראה לה יקר והיא תהתה אם אכן מתו אנשים בגלל היהלום הזה, היא ישבה במשך שעה נוספת והעלתה זיכרונות.
היא חזרה לדירת סבתה ואז יצאה שוב לקנות לעצמה מעט בגדים, היא התחילה להרגיש לא בנוח בכל הבגדים ששאלה מרונה ולכן הלכה לשוק מחנה יהודה לקנות קצת בגדים, היא נזכרה שכבר הרבה זמן היא לא הייתה בשוק, בשנה האחרונה היא קנתה בחנויות יקרות יותר, אך כעת עם מעט הרכוש שברשותה היא תצטרך לחסוך. היא רכשה כמה גופיות, תחתונים וחזיות באיכות נמוכה ומחירים בהתאם, מכנס ג'ינס אחד פשוט, סוג סניקרס זולים וכמה חולצות פשוטות, בדרך חזרה היא חשבה שזהו קפה בבאזל זה דבר שהיא לא יכולה להרשות לעצמה יותר, היא סיימה את הצהריים בסביח בפרישמן וידעה שהיא לא תאכל כלום עד למחרת, וחזרה הביתה והלכה לישון.
אם היא הייתה קוראת מעריב במקום- כל היום שלה היה נראה אחרת.
אופיר ישב לו בקופי בין באבן גבירול ולגם כוס קפה מהבילה כמנהגו מידי שישי, וקרא בנחת את העיתון- הוא התחיל עם הספורט כמובן, כי בתור עורך דין שעוסק בנדל"ן הוא מאוד התעניין בדעותיו של גידאמק על רכישת מתחם בית וגן ועל התערבותם של אנשי ראש הממשלה בקביעת המחיר. בתור עורך דין ששומר על החוק ולמרות שהיה בטוח כי רוב תחום הנדל"ן בארץ הוא מושחת ומונע מקומבינות, הוא נטה להאמין שאין לאולמרט חלק בעניין, אך ימים יגידו, האם הטפלון הכי גדול בארץ הוא בסופו של דבר איש חוק או לא. הוא סיים את הספורט ונע לאחור לכיוון העמוד הראשון והוא די לא הזדעזע מכל הפשע והשחיתות שנדמה שתפסה כל חלקה טובה במדינה. כותרת קטנה של המשך הכתבה מהעמוד הראשון לכד את עינו, הוא הניח את הקפה הצידה והעביר מיד את הדף אל הכותרת הראשית. ושם באותיות קידוש לבנה הייתה תמונה שחולקה לשניים, בצד האחד הייתה תמונתה של חניתה כהן, עורכת דינם של השחקנים המטים לכאורה, ובצד השני הייתה בחורה בלונדינית בעלת פנים נאות שהוא לא ממש זיהה אבל השם בכותרת לא התיר יותר מידי מקום לדמיון- "משפחת סלאידה משנה את חוקי המשחק". קטע המלל הקטן שמתחת לכותרת סיפר על קשר עסקי לכאורה בין משפחת הפשע סלאידה ובין חניתה כהן, הקשר עבר בין גיליאן סלאידה שהעביר את הכסף לחניתה כוהן ומשם ישירות דרך איש קשר נוסף ששמו לא נחשף והיישר לכיסם של מספר שחקנים בליגות הבכירות. המלל הפנה אותו למידע נוסף בעמוד השני- שם הייתה כתבה קטנה על מעצרה של חניתה- ותחקיר מעמיק במוסף סוף השבוע. אופיר הצטער שהוא לא לקח את כל העיתון, אלא רק את החלק הראשי, ועיניו תרו בלחץ אחרי אדם נוסף עם עיתון, בבית קפה בימי שישי המשימה הזאת היא קלה ביותר- ותוך פחות ב 40 שניות הוא כבר היה בעמוד הנכון בעיתון והחל לקרוא במרץ, הפרטים לא היו ברורים במיוחד, אבל העיתון האשים לכאורה כמובן במעורבות ישירה בשוחד והשתייכות לארגון פשע, ולמרות מותו של העבריין גיליאן סלאידה- הקשר נמשך דרך אלמנתו סיגל סלאידה, שאר הפרטים היו כל מיני תיאוריות קשר על מעורבות גורמים שונים ובינם שופטי כדורגל, ראשי קבוצות מוכרים וגורמים נוספים. המשטרה בצעד חכם החליטה לא להגיב לפרשה באופן רשמי, אך באופן בלתי רשמי נמסר לעיתון שהנושא בחקירה מאומצת.
אופיר לא האמין למה שקרא, ואת השימוש הנפוץ במילה לכאורה, לכאורה באמת, הם מאשימים - זה הוצאת דיבה , לכאורה לא עוזר פה- הוא החל לחשוב בינו לבין עצמו על הזילות של המילה לכאורה, האם יש אפשרות לתבוע את העיתון או לא. ואז נזכר לפתע שהיא בטח עוד לא יודעת, הוא חייג במהרה את המספר, המשיבון ענה, הוא הסביר במהירות על הכתבה ואז ניתק והתקשר אליה לנייד - תוך שהוא חושב שמוזר שהיא לא בבית כשהיא במעצר בית- קול נשי ענה לו שהשיחה מועברת לתא הקולי- הוא לא היסס וניתק לפני שעברו שתי השניות החינמיות והתחיל ללכת לכיוון ביתה.
באותו זמן בתחנת המשטרה ישבה חניתה וענתה לשאלות החוקרים על הקשר בינה לבין סיגל וגיליאן- היא לא הבינה בכלל למה הנושא עלה- השוטרים לא דאגו לעדכן אותה כמובן, אלא רק שאלו שאלות בקצב מהיר בלי הפוגה. את הטלפון מאחיה על הכתבה במעריב היא קיבלה רק שבוע אחר כך כששוב שוחררה למעצר בית מוגבל.
הטלפון שצלצל בחמש בבוקר העיר אותו משנתו, הוא פקח את עיניו בקושי ונהם "כן, מי מת?" אל השפופרת. קול נשי עייף ענה לו מהצד השני, הוא שמע את דבריה, קילל חרישית, אמר שהוא בדרך, ואז ניתק והתחיל להתארגן. מי מת שאלה לפתע אשתו כשקמה גם מהרעש שהקים בעת ששטף פניו וצחצח שינים. עזבי נירה, הוא אמר חזרי לישון, הפעם זה רק שקרנים ולא רצח.
הוא התלבש בזריזות וחגר את חגורתו ואת אקדחו שהוציא מאחורי המנעול הנוסף בחדר, ירד במעלית, יצא מביתו ונכנס אל הניידת שחיכתה לו בחוץ, במושב שליד הנהג הוא קיבל גם כוס קפה פושר אבל מעיר וגם את הכותרת של העיתון- הוא קרא את הכתבה בזריזות ורשם מספר פרטים בפנקסו, בכתב מסודר.
שימי היה שוטר וחוקר מעולה, אמנם הוא היה גס רוח וחסר טקט ברמות לא שגריות אפילו בנוף הישראלי, אך הוא היה חריף ביותר והעובדה שהוא לא פתר את המקרה הזה כבר זמן מה, ולא רק זה גם שאין לו קצה חוט הטרידה אותו מאוד, הוא ידע שהוא מועמד לקידום ופתרון של רצח בפרופיל גבוה יסייע לו לזכות במינוי. הוא חייך לו בשקט, התקשורת שנואת המשטרה, סיפקה לו לא רק את הקצה של החוט אלא גם מעט הוכחות, היום יהיה יום טוב הוא חשב
ערב לפני בדירתה של רונה עמד להיות ערב מעולה כמו ערבים רבים בעת האחרונה, הבחור עמד להגיע והקשר החדש אך האינטנסיבי שלהם עושה רושם שיחזיק מעמד- או כך לפחות היא קיוותה. הדפיקה שנשמעה בדלת הייתה חזקה מידי מכדי שזה יהיה הוא, אבל היא לא ציפתה לאף אדם אחר ולכן הופתעה כשעמדה שוטרת בדלת, השוטרת הציגה את עצמה כשני ממחלק החקירות של מחוז תל אביב והיא שאלה על סיגל ובעיקר על מקום המצאה, רונה אמרה את האמת שסיגל עזבה השבוע אך לא אמרה לה לאן ואין לה ממש מושג כי מאז היא לא יצרה קשר. שני תחקרה אותה למשך זמן מה והשאלות חזרו על עצמם כמה פעמים בניסוחים שונים אך לבסוף שני אמרה תודה והלכה. רונה ישבה קצת לבדה בסלון ותהתה בעצם מה קורה עם סיגל, אך היא לא הספיקה לחשוב זמן רב, כי נשמעה דפיקה נוספת בדלת, הפעם זה היה מי שרצתה.
למחרת בבוקר בשעה שהתנועה מתחילה להיות תנועה ברחובות תל אביב- הדלת נפתחה והבחור התחמק החוצה, רק הפעם לא היה לא ממי להתחמק, כי האורחת כבר עברה, אבל הוא המשיך במנהגו, ורונה המשיכה במנהגה גם והכינה לעצמה כוס קפה והתיישבה בסלון, היה זה בוקר יום שישי והיא לא ציפתה לקבל אורחים אלא ללכת לחוף הים ביום חורפי אך שטוף שמש ולכן היא הופתעה מהדפיקה בדלת.
שימי הגיע עדייו לא ממש ערני למרות כוס הקפה הפושר אל תחנת המשטרה, שם חיכתה לו שני הייתה חוקרת צעירה אך עם פוטנציאל. טוב מה את כבר יודעת, הוא לא בזבז אף רגע ומייד שאל.לפי המידע שיש כרגע ברשותנו שמבוסס על הכתבה שקיבלנו מידע עליה עוד אתמול בערב, הגברת סיגל סלאידה נצפתה כשהיא מבקרת בביתה של עורכת הדין חניתה כהן בבוקר יום ג, בין יום ג לאתמול בערב היא עזבה את הדירה בו שהתה למען לא ידוע, היא לא נרשמה לשום מלון והיא לא עזבה את הארץ בצורה סדירה לפחות, אנו חוששים שהיא נמלטה מהארץ בסיוע משפחתו ככל הנראה מייד כשנודע לה על הקישור בינה לבין חניתה. שכנתה טוענת שהיא איננה יודעת ואני נוטה להאמין לה, סלולארי היה לה אבל גם הוא מגיעים ישר למענה קולי, המכשיר כנראה כבוי.
עורכת דינה יפית ששוחחתי עימה אתמול בלילה טוענת שמרשתה דיברה איתה עוד השבוע ולא ידוע לה דבר על מקום המצאה- שיחתם האחרונה הייתה אל דירתה של רונה וגם היא מנסה לאתרה. אני חושב שהבחורה התמימה שלך פשוט שקרנית טובה מאוד, היינו צריכים להשאיר אותה במעצר. שימי קלט את כל המידע שנזרק לעברו, אך הוא עדיין בטח בחושיו, הוא לא חשד בסיגל אבל חשב שלחץ עליה יגרום לאנשי משפחת סלאידה לטעות ואותם הוא רצה באמת.
בני משפחת סלאידה היו יעד של המשטרה כבר מספר שנים, הם וכמוהם משפחות פשע אחרות תעתעו במשטרה שלא הצליחה להחדיר אליה סוכנים סמויים, משפחות אלה שלטו על סמים וזנות כל אחת באזורה ומידי פעם היו מריבות באזור הגבול בין תחומי השליטה של המשפחות. המשטרה הפעילה משאבים רבים, אולי אפילו רבים מידי בניסיון לחסל את ראש הנחש, אך פעילותה היא לא נכונה, כשראש הנחש או ראש להק הזאבים נתפס ומוכנס לכלא בתהליך ארוך שלוקח שנה שנתיים לפחות, הוא מייד מוחלף בידי מישהו אחר, את כל הפושעים הקטנים שבדרך המשטרה לא ממש מתייחסת אליהם, אבל היא צריכה לפעול הפוך- היא צריכה לתת להכניס כל פושע קטן לכלא על העברות הקלות ביותר ולא לחכות שדגי הרקק יהפכו לכרישים או לשאר המונחים בז'ארגון המשטרתי הספרותי. לגייס דגיגים זה קל אך אם זה יהיה קשה גם כרישים לא יבואו, אך מערכת הענישה בישראל היא סובלנית ורחמנית ולכן ההגונים סובלים אבל זו המדיניות שמתווה הממשלה, אולי בגלל שאם יענשו הדגיגונים, אז גם רוב הפוליטיקאים ישבו בכלא.
שימי די היה בעד נושא הענשת דגי הרקק אבל הוא היה במיעוט, והוא התחיל להתרכז בלגלות לאן סיגל נעלמה, הוא העביר את יום שישי בניסיון עקר לגייס את כל משאביו ואת כל קשריו, את אלה החוקיים ואת אלה שפחות אך אפילו חרס הוא לא הצליח להעלות, הוא שהכיר את המוח הקרימינאלי וידע לאן פונה עבריין במצוקה, לא הצליח לפתור את התעלומה והוא חש כמו במבוך שהוא חוזר לנקודת ההתחלה ולא מוצא את הדרך. אז הרגו את הנחש הקטן גיליאן- אז מי תפס את מקומו? מי הרוויח? איפה הכסף?- הרי אף אחד עוד לא השתלט,כסף אין והכלבה נעלמה ואז הוא הבין..
שלומי צור בחור מגודל ונאה, עיניו בהירות ותווי פניו חזקים, הוא החל את דרכו בעולם הפשע בגיל צעיר בגניבה פה ושם מחנות, שום דבר אל רציני במיוחד, השינוי חל בצבא שם הוא שירת כלוחם בגבעתי. הוא מהר מאוד התחבר עם 3 חיילים נוספים והם יצרו צוות מגובש ביותר, חברים לכל החיים. במהלך השירות הם עסקו בפעילות מבצעית שוטפת גם בלבנון באזור הביטחון שהיה אז בשליטת ישראל וגם ברצועת עזה בתקופה השקטה יחסית של פוסט אוסלו. אחרי השחרור בעוד שלומי החל לגלות רצינות בקשר לקריירה העתידית שלו, הוא החל לבנות לעצמו מוניטין של אחד שאפשר לסמוך עליו וגם אחד שיודע לעשות את העבודה. לאט לאט הכסף החל לזרום לחשבונותיו, ומכיוון שהוא היה טוב בחיטה ואיומים, המשטרה לא הצליחה לגלות עליו שום פרט מחשיד במידה מספקת למעצר, באותם ימים המשטרה היה לה שם וכבוד של ארגון רציני ולא מושחת, אמנם זו הייתה התקופה שמרדכי גנות הואשם בכמה פרשיות על גבול הפלילים, אך זוכה בבית המשפט העליון מחמת הספק- תפוח רקוב, אמרו אז, אך אף אחד לא ראה לנגד עיניו איך הרקב מתפשט בכל המטע.
שלומי נהנה ממעמדו הגדל ובעיקר מחסותם של בני משפחת סלאידה שעזרה לו לא מעט במיגור התחרות, ועד מהרה הוא הפך להיות הפושע מספר אחד באזור מגוריו שחלש על מזרח כפר סבא והמושבים מסביב.
כששלומי שמע על מות חברו גיליאן בשריפה, הוא פשוט התחרפן, הוא היה מבין אם היו יורים בו, מרביצים לו עד שינפח את נשמתו, אפילו סכין בצלעות היה מתקבל, אבל שריפה! הוא ידע שיש דברים שלא מקובלים גם בין פושעים. הוא ידע שמשהו קרה עם גיליאן בתקופה האחרונה , בשנה שלפני מותו, הוא החל להראות סימנים של דעיכה, של התרחקות מהפשיעה, לחברו הטוב שלומי הוא אמר דברים על עתידו, דברים שהוא לא אמר למשפחתו אלא רק למספר חבריו הקרובים ביותר, אך את תוכניתו המלאה הוא גילה רק לשלומי ואדם אחד נוסף. שלומי בתור אדם נאמן למשפחת הפשע שלו אך בעיקר לחבריו, חשב שעל אשתו לדעת מה עבר בראשו בתקופה שלפני מותו, הוא חשב על זה מעט יותר מידי. וגם ביום חמישי הנוכחי הוא חשב על כך בעת שספר את הכסף שהמהמרים המפגרים השאירו על שולחן ההימורים שלו. עקב דעתו המוסחת הוא לא שם לב לאדם שנכנס לחדר מאחוריו, הוא רק שמע את הקליק המתכתי של דריכת האקדח, והמחשבה האחרונה שעברה במוחו- לפחות זה מוות שמתאים לפושע.
הדם ניתז על הכסף שנאסף בחופזה והוכנס לתוך שקית חומה פשוטה, הרוצח הסתובב ויצא מהיכן שנכנס. משפחת סלאידה תדע על הרצח רק למחרת, קצת אחרי שהם יראו את כתבת הקשר המסתורי שלהם במעריב.
אחרי לילה בלי שינה ועם הרבה קפה שימי כבר היה עצבני, אמנם לילות כאלה הינם דבר שקורה מעת לעת, אבל חוסר ההצלחה הוא בעיקר מה שעיצבן אותו. הכלבה נעלמה, הוא היה מתוסכל מכך שהיא הסתכלה לו בעיניים ושיקרה, והוא בחושיו החדים לא קלט את זה, ועכשיו היא נעלמה וכבר עברו כמה ימים, מה שאומר שהיא ברחה לחו"ל או מתה אבל הוא נטה בבירור לאופציה הראשונה.
הביקור עבר בחיפושים אחר סיגל, הפצת תיאורה לשוטרי תל אביב, ניסיון לאתר את הסלולארי שלה שלא היה קיים יותר מאז השריפה. אכן קשה יותר לאתר אדם שאין לו שום מכשיר סלולארי וחי בלי כרטיס אשראי.
את הדיווח על הרצח של יום שישי בבוקר הוא קיבל כשעה אחרי ש"אלמוני" טלפן מטלפון ציבורי ודיווח על הרצח. הידיעה הגיעה ביום ששי בבוקר אז לפחות עיתוני סוף השבוע לא ידווחו על זה ויהיה קצת שקט בנושא הזה לפחות עד יום ראשון. הטלוויזיה- טוב זה נושא אחר.
את שלומי צור הוא הכיר וידע שהוא עוד נחש קטן מחברי הצוות המורחב של משפחת סלאידה- נחש קטן אך עם שאיפות. בליבו הוא שמח על שנפטרו מעוד יצור נאלח, אך ידע שהריק יתמלא במהרה.
הגופה נזרקה בחולות ראשון ולפי המעבדה לזיהוי פלילי הוא נגרר לשם אחרי שנרצח במקום אחר- טביעות אצבעות אין. שימי הניח שהוא יקבל במהרה מידע מאחד ממקורותיו על הרצח הזה בהקדם- זה נראה כמו חיסול חשבונות, אבל אף אחד בעולם הפשע לא נרצח בזמן האחרון למעט גיליאן סלאידה- הוא ידע שהוא הולך ליהנות מתגובות הנגד ונקמות הדם וגם ידע ועומדת להיות לו הרבה עבודה. הוא אהב עבודה.
כמה שעות קודם אדם נוסף קיבל דיווח על הרצח- אדם שבשעת בוקר מוקדמת היה כבר ערני בחדרו. אלכס סלאידה היה עסוק בשיחה עם עורכי דינו בניסיון להבין איך פרסום כתבת הקשר ישפיע עליו, הוא ידע שהסיפור לא נכון- לפחות חשב שהוא ידע- אולי מישהו אחר מ"עובדיו" מעורב כאן- אלכס ידע שזה לא משנה- ברגע שאחד מחייליו מעורב זה אומר שגם הוא מעורב- ככה המשטרה רואה את הדברים ובדרך כלל זו ראייה נכונה - הוא צריך לעשות טיהור בית. בשנים עברו הוא היה מדבר עם בנו גיליאן ומחליטים יחד איך לפעול, בשנה האחרונה גיליאן נראה שמתחיל להתרחק מכל העניין- אלכס היה מאוכזב ומרוצה כאחד- את מקומו החל לתפוס אדם אחר- אחינו של אלכס, מיכאל סלאידה- היו לבחור יכולות ארגון טובות ונראה שהוא היה עתיד המשפחה. מיכאל ישב כרגע לידו וזרק רעיונות על מי יכול להיות מעורב- הוזכרו שמות של משפחות פשע אחרות, וכמה פושעים עצמאיים שרצו לגדול קצת בהשפעתם וברווחיותם. כמה מהשמות הן אנשים לכאורה מכובדים בעולם הכדורגל- יש הרבה כאלה שנחשבים מכובדים אבל הם מלוכלכים יותר מהם, בינם ראשי קבוצות ומנהלי קבוצות, הוא צחק בליבו על האירוניה שדווקא זה שלמראית עיין הוא מושחת יותר מאחרים ושקנה את מקומו אל תפקיד יושב ראש ההתאחדות לכדורגל- דווקא הוא כשר והטהורים מושחתים מהיסוד.
למיכאל היו את תווי הפנים הנאים של משפחת סלאידה אבל היה בו גם משהו מכוער- משהו לא ברור במבט המלגלג באופן תמידי שגרם לאנשים לא לחבב אותו- תכונה שרק עוזרת בתור פושע.
זה היה מיכאל שענה לטלפון ושמע על רציחתו של שלומי צור, הוא לא אהב לשמוע על כך, שלומי היה איש אמין עם עתיד במחוז כפר סבא- אזור שסלאידה שלטו שם בעיקר בגללו. כעת הם יאבדו מקור הכנסה איכותי. מיכאל עדכן את אלכס שישב כמה דקות וחשב מי? מי מנסה לפגוע בו, הו האפשרויות הן בלתי מוגבלות, אבל צריך אומץ להתמודד עם משפחת סלאידה והוא ידע שהוא מעורר פחד וביכולתו לנקום, אז רוב הפושעים לא יעזו, אך בכל זאת מישהו העז, ועכשיו רצח שני אצלו בצוות גם בנו ועכשיו שלומי, עוד יחשבו שהוא מאבד כוח, הוא יהיה חייב לפעול, ובהקדם.
סיגל קמה משינה ארוכה בשישי בערב, בדיוק בזמן לארץ נהדרת, רק ששוב היה שידור חוזר, שי ישב בסלון והתלבט בינו לבין עצמו לאיזה מסיבה ללכת, סיגל שנזכרה שהתלבטויות מאין אלה אצל שי לוקחות זמן רב, אז היא הלכה בניחותא אל המטבח להכין כוס קפה, וכשחזרה שי כהרגלו עוד לא החליט על סרט עם קרפ או לגריפין שזה היה ה-באר של תל אביב באותו חודש, אחרי זמן מה של התלבטות הם הלכו יחדיו לגריפין. כשהם היו שותפים לפני שסיגל עברה לגור עם גילי הם היו מבלים ביחד לעיתים רחוקות אבל סיגל פשוט הודיע לשי שהיא באה איתו. שי שהוא בחור מנומס לא יגיד לא, הוא לא אוהב לצאת עם בנות בתור ידידות כי הוא לא יתחיל עם בנות כל עוד מישהי איתו, כזה הוא שי.
אחד הדברים שאנשים נוטים להתעלם מהם היא חשיבותה של הדרך, אנשים נוטים להסתכל על התוצאה הסופית, בכדורגל זה מאוד בולט אבל לא רק, בפוליטיקה, בבורסה אבל לפעמים זה מתבטא בדברים פשוטים יותר, למשל הדרך שאתה הולך ממקום למקום, אתה יכול ללכת בדרך המלך או לבחור דרכים צדדיות, אתה יכול לבחור ללכת דרך קינג ג'ורג' ואז אתה מסתכן בכך ששימי יראה אותך כי בדיוק הוא עבר שם וחיפש אותך, או בלי לדעת פשוט ללכת דרך בוגרשוב ולהתחמק ממעצר ודברים גרועים בהרבה.
שי והגריפין זה סיפור אהבה ממבט שני, הוא היה שם פעם ולא נהנה, ואז חבר גרר אותו שוב, ובטעות הבאונסרית חשבה שהם חברים של בעלי המקום, הם "הודו" שהם חברים ומאז הם מוכרים במקום ונכנסים בלי סלקציה, אז גם היום שי נכנס בלי סלקציה ובלי שהבאונסרית תשים לב לסיגל ולא תדע לענות נכונה לשאלות השוטרים למחרת.
הם חזרו הביתה בשעה מוקדמת בבוקר, כשעה לפני שהרציחות השבועיות מתחילות באזור רחוב יד חרוצים, שי עם מספר טלפון אבל עם הרגשה של אי ודאות, וסיגל רגועה ושיכורה אך מעט. שניהם הלכו לישון כל אחד בחדרו.
באותו זמן שלומי צור עוד ספר את הכסף - הכנסות ההימורים מהלילה, הוא ספר כהרגלו לאט ואז ספר שוב, אולי הוא היה סופר מהר יותר אם הוא היה יודע שזו השעה האחרונה בחייו
הצוות יצר קשר עם כל מודיע סמוי ולא סמוי שיש לו, רציחות בעולם התחתון זוכות למענה, בדרך מהיר אך לא תמיד, הכל עניין של תזמון, אך התגובה תגיע, במיוחד כעת כשהזאב בדרכו חזרה לארץ, הזאב הוא עדיין אדם בעל השפעה גם מאחורי הסורגים, אמנם כוחו פוחת אבל לשלוח רוצח, זה דבר שקל לבצע, למרות שרצח טוב, בלי עקבות הוא דבר קשה, אבל בינתיים עושה רושם שמישהו הצליח בכך, כך ישב וחשב לו אלכס סלאידה בעודו מחכה לתשובות מכל מקורותיו, לא רק המשטרה מגייסת מודיעים, גם משפחות הפשע, הרבה שוטרים מקבלים טובות הנאה קטנות פה ושם בשביל פיסות מידע- בינתיים בנושא זה הפושעים בארץ הגונים- הם בעיקר מחפשים מידע על פושעים אחרים, אבל הקשר הולך ומתהדק.
גם שימי חזר לביתו לנוח כמה שעות, ולהתקלח, גם לדיאודורנט יש גבול, אחרי לילה של מתח וחיפושים בלתי פוסקים, והזיעה זרמה בכמויות בלחות הגבוה של תל אביב למרות הטמפרטורות הנמוכות של חודש מרץ. שימי שוב הלך הביתה מתוסכל אחרי שלא מצא את סיגל אבל לפחות הוא קיבל קצת מידע חדש מהאינטרפול, על צמד רוצחים שכירים שככל הנראה נמצאים בישראל. רוצחים שכירים הם הלהיט האחרון בעולם הפשע, למה לשכור מישהו מקומי שקל לזהותו ועוד יותר קל לשייך אותו לשולחיו, זרים עולים פחות והרבה יותר קל להכחיש קשר אליהם. אכן הרצח של שלומי צור נראה כמו רצח בידי מקצוען ושימי קיווה לחבר את הקצוות. אבל הערב הוא יבלה עם אשתו, הוא עובד יותר מידי לאחרונה ודי הזניח אותה, הערב הוא יפצה על כך, כך הוא קיווה לפחות, אך היא תרגיש מוזנחת לפחות עוד לילה אחד.
מיכאל סלאידה, אחיינו של אלכס עדכן אותו במידע האחרון שהיגיע מכל המקורות, הרצח יגיע לכותרות אבל כנראה לא לעמוד הראשי, למזלם הנבחרת תשחק מחר, ואחרי תיקו ביתי מול אנגליה, היא תקרע את אסטוניה החלשה אבל זה סיבה מספיק טובה שזו תהיה הכותרת הראשית. העיתונים הישראלים חסרי הפרופורציה תכננו לרדת על השחקנים אם לא יביסו, לאכזבתם הרבה, נגמר 4 0, תוצאה שלא מאפשרת לרדת על השחקנים, כי ידוע שחדשות רעות מוכרות יותר טוב מחדשות טובות, אבל המו"לים היו מרוצים, נבחרת, רצח מסתורי, כמה מקרי אונס פה ושם ויש מספיק חומר לעיתון.
אחרי זמן מה של תכנונים, למיכאל ואלכס היה חשוד עיקרי, הם היו חסרי הוכחה חותכת אבל הם יחסלו מישהו בכל זאת, אלכס נתן את ההוראה לבצע חיסול, אך לא כעת, כעת הם במעקב, אמנם אסור לחכות יותר מידי כי אי תגובה עלול להיחשב כחולשה, זה לא שמיר שיגיב בזמן ובמקום מול סדאם, פה זה אקוואריום מלא דגי רקק עם פוטנציאל להפוך לפיראנה, אלכס הבין זאת היטב ולכן ידע שהם חייבים לפעול בחשאיות ובמהירות, גם מיכאל הבין זאת היטב ועליו הוטלה המשימה, אך לו היו תוכניות אחרות...
סיגל קמה בבוקר בתחושה קלה של האנג אובר מעורבבת בבדידות, בגריפין ניסו להתחיל איתה כמה בחורים, חלקם מעוררי עניין וחלקם פחות, כולם נודפי ריח של בירה וסיגריות, אך זה לא הסיבה שהיא לא נענתה לאף אחד, עדיין מוקדם מידי לחשוב על גברים אחרים. היא הרגישה ששי מתעניין בה אבל היא ידעה שהוא לא יעשה שום צעד בכיוון, אבל הם בכל זאת לא התראו כמה חודשים, חוץ מהמקרים שהוא היה מגיע לשלם את שכר הדירה, מה היא תגיד אם הוא כן ינסה?
היא נשארה במיטה עוד שעה ארוכה והעלתה מחשבות שונות על אם וכאשר, אז אולי, ולא הצליחה להחליט מה תעשה. כשהיא יצאה סוף סוף מחדרה היא ראתה ששי כבר יצא מהבית, הלך לצהריים עם משפחתו כמו שהיה עושה הרבה פעמים, ושוב היא לבד בשבת, רק המחשבה על כך גרמה לה לכאב ראש, היא הכינה לעצמה קפה, לקחה כדור אקמול שמצאה באחד מארוני המטבח של שי והלכה לדירתה של רונה, כבר מספר ימים שהן לא התראו היא חשבה לעצמה בעודה עושה את הדרך הקצרה מבר גיורא לאזור שנקין. גם שימי בתור צעד גיבוי שם מעקב על ביתה של רונה למקרה שסיגל תחליט לחזור, חוסר תקציב במשטרה לא אפשר מעקב קבוע אלא רק פטרול מוגבר באזור, אך לגורמים אחרים יש תקציב, ועוד איך...
יורי הביט בסיגל עולה לדירתה של רונה ומיהר לדווח, הקול מעבר לטלפון הורה לו להמתין, לעקוב ובינתיים לא לעשות כלום, יורי סגר את הטלפון וחזר למכוניתו והתכונן לעוד כמה שעות של ישיבה בלי לעשות כלום, בילוי נהדר הוא חשב לעצמו, דרך נהדרת לבלות את שבת בבוקר, אבל הוא ידע מי היא והוא ידע שכדאי לו לא לפשל. אז הוא חיכה.
הוא לא חיכה זמן רב מידי, כעשר דקות אחר כך סיגל יצאה שוב, יורי חשב שהיא נראית מוטרדת מעט. הוא יצא ממכוניתו והחל עוקב אחריה ברגל. סיגל נעה במהירות באוויר הבוקר הקר לכיוון הים, ויורי שבילה את הלילה במעקב החל להזיע במעילו אבל הצליח לשמור מרחק סביר ולעדכן את מי שצריך לעדכן.
רונה הייתה מוטרדת ממצב רוחה של סיגל, היא הופתעה שסיגל לא ידעה שהשוטרים מחפשים אותה, הם שוחחו כמה דקות על השאלות של השוטרים וסיגל עזבה, רונה לא נשארה מוטרדת זמן רב וחזרה בהרה למיטה, שם חיכה לה בשקט הבחור שהנעים את זמנה לאחרונה, הוא חייך אליה במתיקות והם נשארו במיטה עוד מספר שעות. אך לפני שרונה חזרה לחדר הוא בדיוק ניתק את השיחה..
דינה סגן סיממה את השיחה ומייד החלה מתארגנת, היא התקלחה במהירות בלי לחפף כי אין זמן, התלבשה ונסעה אל התחנה, בעולם שמחפש את הבידור בכל טרגדיה, ואת הסקופ האמיתי או המומצא בכל מצב, דינה סגן הייתה אחד מהכוכבים העולים והיא תכננה לעשות זאת, והסיפור הזה טוב מכדי לאבד אותו למישהו אחר, היא ידעה שמעריב פרסם ידיעה לא נכונה רק ביום הקודם, המידע ששהייה ברשותה אישר זאת, ואין סקופ עיתונאי גדול יותר מלחשוף פאשלות של המתחרים, פאשלות מעין אלה אינם בדרך כלל הכותרת הראשית, אבל נמצאות במקום מספיק בולט. היא תכננה ליהנות על חשבון העיתון שגם ככה נמצא במצוקה כלכלית, מגיע להם אחרי שהם פיטרו אותה. דינה הגיעה לתחנה וחיכתה לצוות התחקירים שלה שגם הוקפץ בבוקר כל אחד מדירתו. היא התכוננה ליהנות ביום חמישי הבא כשתשודר התוכנית הבאה, ואם האמת תצא לאור, מה טוב אבל האמת היא אף לא העיקר בסקופ.
סיגל הלכה במהירות ברחוב אלנבי, בלי לחשוב על ביקורה האחרון ברחוב, האנשים שחלפו על פניה ראו בחורה מוכרת מעט, עייפה ועצובה, אך אף אחד לא אמר דבר או באמת נזכר מהיכן היא מוכרת, בשעה מוקדמת של שבת היו בים עשרות אנשים, מעט גולשים ומתרחצים. אף אחד מהם לא הרגיש שרוצחת עוברת בטיילת מאחוריהם, ואף אחד לא שם לב ליורי שעוקב אחריה במעיל ומזיע כל הזמן.
סיגל חלפה על פני הדולפינריום והמשיכה במרץ ללכת לכיוון יפו כשיורי מקלל אותה כל הזמן בקללות שרק רוסים יודעים באמת מה המשמעות שלהם, טוב אולי גם אוקראינים. ותוך כדי כך טרח לעדכן את מפעיליו על מקום הומצאה.
מיכאל סלאידה התעצבן כהרגלו כשהפריעו לו באמצע הביקור באלנבי, בקומה השנייה של מכון העיסוי ה"חוקי" כמובן, להפריע לאדם בעת מילוי תפקידו זה דבר שלא עושים, אך הם עשו, מיכאל כעס על עוזריו אך מייד חילק הוראות כששמע על סיגל. עוזריו האלמונים, כי רוב הפושעים הזוטרים אלמונים, אחרת הם לא היו זוטרים, או אלמונים, קפצו להעביר את הוראותיו לשטח. לצערם או למזלם הם לא הספיקו להגיע ליעד כי סיגל פנתה במפתיע בכניסה ליפו ונכנסה לתחנת המשטרה החדשה והמשוכללת- לפחות כך היא נראית מבחוץ, רק מבפנים היא מלאה באותם שוטרים, אז אותה גברת בשינוי קסקט לא ממש משנה. סיגל פנתה אל היומנאי המנומנם ודרשה לפגוש את שימי. היומנאי ההמום אפילו לא חשב לעצור אותה, למרות הצו שהיה ברשותו ותמונת החשודה שהוא חילק לשוטרים בתדריך הבוקר. שוטרים אחרים עם מעט יותר אינטליגנציה וטקט הובילה אותה, בלי אזיקים לחדר חקירות ויצרו קשר מיד עם שימי, שמיהר לבוא לתחנה.
בחוץ הסתכלו יורי ומפעיליו על המתרחש בתחושה מעורבת של אכזבה ושמחה. אכזבה על הפספוס ושמחה על הרעש שיבוא מזה עכשיו.
