פרק 11

כשהדלת נפתחה סיגל ראתה אישה בדיכאון- לבושה בטרינינג ישן מעט ובמצב רוח מצוברח ביותר, כן, מי את שאלה חניתה, סיגל ענתה סיגל ופשוט נכנסה פנימה והתיישבה על הספה. אה כן, זאת את! חכי אני אתלבש. חניתה הלכה ולכמה דקות וסיגל ישבה וחשבה לעצמה מה היא עושה כאן ומה עליה לשאול, היא בעצמה לא ידעה איזה שאלות היא צריכה לשאול, אבל חניתה עזרה לה בכך בלי להתכוון. אני מניחה שבאת לשאול על העבר שלנו? כן ענתה סיגל. בחור מקסים הוא היה, התאהבתי בו במהירות, גם היה לנו רומן קצר, אך הוא זרק אותי אבל לא בצורה מגעילה, הוא היה מקסים לאורך כל הדרך אמרה חניתה ונאנחה בעצב, אני חושבת שהסיבה היתה שהוא פגש אותך, היא הפנתה את מבטה אל סיגל, אבל אני לא כועסת, לא על הנושא הזה לפחות. היא שתקה מעט ופתחה טלוויזיה כדי להעסיק את עצמה- ובחדשות היתה עוד כתבה על היחלטת היועץ המשפטי בקשר לנשיא שעמדה להתפרסם בימים הקרובים. אני מזדהה איתו, הוא אשם לכאורה והתקשורת צולבת אותו, ומה אם הוא באמת חף מפשע? שאלה סיגל, סביר להניח שהוא לא, אבל זה לא אומר שהוא אשם. ומה אתך שאלה סיגל? החוזים הכפולים, את אשמה? את שוטרת? שאלה חניתה בתגובה. לא, ענתה סיגל- טוב עזבי אלה הצרות שלך ולי יש את הצרות שלי. רציתי לדעת קצת על העבר של גילי. אהה גילי, היא שוב נאנחה, את יודעת שהפכת לבדיחה, מה חשבת שהוא עורך דין!, סיגל הסמיקה ממבוכה, למען האמת יש מעט אמת בדברים, היה בינינו קשר עסקי שלא ארחיב עליו כרגע. הוא עזר לי בוא נקרא לזה בתקופת הכנת התשתית, ואז עזב, לא הרבה אנשים יודעים על כך, אבל מספיק אנשים. אבל בשנה וחצי האחרונות הוא השתנה, אני חושבת שהוא ניסה לחזור למוטב, אולי בגללך, אבל עבריין נשאר עבריין- את התואר שלו במפשטים הוא ניסה לקנות! לא לטביה שם כל עובדי המדינה קונים- אלא באוניברסיטה יוקרתית- במזרח אירופה - שם התרומה הנדרשת היא גדולה יותר- אבל למשפחה שלהם יש די והותר- אך הוריו לא יודעים על כך. הוא בטח השתמש בכספו האישי כדי לממן את התואר- ואז הוא היה יכול להציג את עצמו כעורך דין. כמובן שנותרה בחינת הלשכה- אבל תמורת שוחד מתאים... היא לא הוסיפה יותר בנושא אבל לסיגל היה ברור.
הם ישבו מספר דקות ובהו בטלוויזיה ואז הפרה סיגל את הדממה המעיקה- מי רצח אותו?, וחניתה ענתה - את לא?, אל דאגה בך לא חשדתי אחרת הייתי זורקת אותך מכל המדרגות- למען האמת האמנתי שמשפחתו תסגור חשבון עם הרוצח- אבל עושה רושם שהם לא בדיוק יודעים. אני לא יודעת מי אבל ברמת המעורבות שבעלך היה בשנים האחרונות זה יכול לבוא מכל תחום, הימורים, זנות, משפחה יריבה, או אפילו מישהו מהמשפחה עצמה- אולי אפילו אביו ששמע על כוונותיו החוקיות של בנו... היא נתנה לתשובתה להדהד בחדר וסיגל חשבה על הדברים מבלי להגיב.

אני באמת לא יכולה לעזו לך במיוחד- כי אני עדיין במעצר בית- עד אלוהים יודע מתי, אבל אשמח לעזור לך אם יתאפשר לי, כי הוא פשוט היה כל כך מקסים ושוב היא נאנחה, היא וסיגל יחדיו, הן הביטו זו בזו וסיגל ריחמה עליה והבינה מאוד איך ניתן ליפול בקסמיו. בדיוק כמו שהיא נפלה. סיגל עזבה כמה דקות אחר כך שהשקט נעשה יותר מידי מעיק וחזרה לרונה. היא לא שמה לב לצלם שצילם אותה יוצאת מחניתה והיא גם לא ידעה על הכותרת שתתפרסם מחר בעמוד 5 בעיתון- משפחת סלאידה והקשר אל ההימורים הבלתי חוקיים! עם תמונה וכיתוב מתחת על פגישה סודית שהיא קיימה עם חניתה כהן, כתבת תחקיר בלעדית במוסף סוף השבוע.

פרק 10

נהג המונית שאסף אותה לא הבין למה היא בוכה בהיסטריה, אבל כל שאלותיו לא נענו, הוא בקושי הצליח להבין לאן היא רוצה שהוא יסע והנסיעה הקצרה מאוד מאלנבי ליוחנן הסנדלר עברה בבכי שלה ותלונות שלו הפוליטיקאים והחיים בכלל. סיגל יצאה מהמונית שילמה ושמעה את נהג המונית מוסיף ורק שתדעי בובה, הוא לא שווה את זה, המניאק. סיגל עלתה למוטל רונה בו שהתה זמן רב מידי והחלה להרגיש שהיא מיצתה את ידידותה של רונה, ושעליה למצוא דיור חלופי אך הטראומה היתה עדיין חזקה מידי וכעת גם הפחד שחלחל בנפשה גרם לה לבלות עוד 3 ימים בניצול מלאי הטישו של רונה, ובהעלאת זכרונות מגילי- האם הוא היה מניאק ושיקר לי? האם הוא שווה את הדמעות שלי? מי הוא בכלל? הם חלק מהמחשבות שטרדו את שנתה. בארץ בינתיים בחרו רמטכ"ל חדש יוצא יחידת חי"ר אך כל אלה שחייבים להשמיע את קולם כדי להרגיש שהם עושים משהו המשיכו להתלונן.
פרשיות השחיתות שלאחרונה התפרסמו מידי יום ביומו, העצורים החדשים, והנשיא שיומלץ בסופו של דבר להאשים אותו באונס- גרמו לה לחשוד שיש עוד תקווה למערכת ונתנו לה כוח לנסות שוב למצוא את אורי, אבל לא אורי חיכה לה כשיצאה סוף סוף מהדירה אלא שימי עם החיוך האווילי שבדיוק הכנה את ניידו וסימן לה להיכנס לניידת. סיגל לא שאלה כלום אלא נכנסה ושתקה כל הדרך עד לתחנה.
סיגל התיישבה בחדר החקירות שהסריח מעודף סיגריות ,זיעת נחקרים וקפה וניסתה לנחש איזה הפתעות היא תשמע כעת, ואכן שימי לא חיכה הרבה וישר הנחית עליה כמה "עובדות" ששמו של בעלה עלה בחקירה סמויה בנוגע לפרשת חוקי המשחק על הטיות משחקים. היא נשאלה על "חבריו" של גילי הקשורים לפרשה אך את שמותיהם של רובם היא לא הכירה, השם שהיא כן הכירה היה של עורכת הדין שהיתה הסוכנת של השחקנים החשודים בהטיות וחוזים כפולים- היא זכרה אותה בתור מכרה של גילי, אך שימי הוסיף שהיה להם עבר עסקי ורומנטי. המכה הזאת כבר לא ממש השפיעה על סיגל שכבר הרגישה ששום דבר שיפתיע אותה כבר לא ישבור אותה.
שימי הודיע לה שהיא במעצר והיא הובלה אחר כבוד לדיון על הארכת מעצר באבו כביר, היא שמה לב שאין לה אזיקי רגליים ומחשבה קלה עלתה בראשה אבל היא מהר זנחה אותה.
אודי עורך דינה פגש אותה באבו כביר כשעה קלה אחרי שהתקשרה אליו ושוב הוא המליץ לה להשיג עורך דין פלילי, היא הבטיחה לחשוב על הנושא והיה לה די זמן ביומיים שהיא בילתה באבו כביר ויומיים אחרי כך במעצר בית.
בצעד חכם ראשון אחרי לא מעט זמן, היא יצרה קשר עם יפית, עורכת הדין הפלילית שעליה המליץ אודי, יפית שגדלה בטבריה והכירה עקב כך לא מעט גורמים הקשורים לעולם התחתון, שמחה על השיחה והגיעה לרונה במהירות ממשרדה. יותר את לא מדברת היה הדבר הראשון שאמרה לה, סיגל עדכנה את יפית בכל שהתרחש מאז אותו יום גורלי ועד המעצר, אחרי מספר שעות יפית הלכה והבטיחה לחקור קצת ולדלות מידע מהשוטרים- היא טענה ששוטרים שומרים על מידע חסוי כמו ילדים בארגז חול- פשוט מפזרים אותו לכל עבר.
בתום מעצר הבית שלא הוארך- סיגל מצאה את עצמה נוסעת לדירתה של חניתה- עורכת הדין של השחקנים החשודים כמטים. חניתה שגם היתה כבר לא מעט זמן במעצר בית לא ממש התלהבה לקבל את האורחת הלא קרואה, אך 10 ימים במעצר בית יגרמו לך לקבל כל אורח, בדיעבד חניתה חשבה לעצמה, היא לא היתה צריכה לפתוח את הדלת

פרק 9

הגשם השוטף שירד באותו יום לא פגם בנחישותה למצוא את אורי ולקבל תשובות, היא עברה לכל אורכו של אלנבי והרחובות בסביבה מבית קפה אחד לאחר- בכל מקום שאלה עליו אך נענתה בשלילה.
לקוחות בתי הקפה היו עסוקים בעניניים משלהם וגם בכותרת של היום- הרמטכל התפטר- מתי שר הבטחון ילך אחריו? את סיגל כל זה לא עניין, אחרי שההוא יתפטר יתפטר גם ההוא אבל הפושעים יישארו ברחובות וישרפו את בעלה בלי להענש, זה לא היה מקובל עליה, היא המשיכה לחשוב מחשבות לעצמה כשאוטובוס דן עבר בשלולית גדולה והיא חטפה שפריץ מים גדול שחדר לכל המקומות שלא רוצים שיחדור. היא התיישבה בג'חנון של אמא והזמינה פתות- המקום היה די ריק לשעת בוקר מאוחרת ביום של מבול, היו שם משפר קטן של אנשים קשי יום ושתי זונות מהמכון מעבר לכביש בהפסקה לפני הלקוחות שמגיעים רעבים לא רק לאוכל החל משעת הצהריים והלאה.
היא סיימה את הפתות וניסתה להתייבש במשך 10 דקות במקלחת אבל בגדיה נספגו יותר מידי, אז היא ישבה די אומללה בעוד כוס הקפה השנייה שהזמינה בדרכה אליה. המלצרית התקרבה והחליקה גם היא על הרצפה הרטובה והקפה נשפך על סיגל- שקפצה באחת מהחום הלוהט. עצבנית ורטובה חזרה סיגל אל השירותים והחלה לנקות את כתמי הקפה. תא השירותים הקטן נפתח לפתע בעוצמה וסיגל הותכה אל הקיר, היא הרגישה משהו דוקר בעורפה והיא לא הסתובבה אלא רק השמיעה קולות התייפחות. הדוקר האלמוני לא אמר דבר- היא הרגישה את החפץ נע מעלה מטה במורד גבה ומדי פעם דוקר קלות, הסיוט נמשך מה שנראה לה כנצח, אך לבסוף הקול אמר "אל תחזרי, אזהרה ראשונה ואחרונה" ונעלם. סיגל המשיכה להביט אל הקיר למשך דקה ארוכה ורק אז העזה להסתובב, הי יצאה מחדר השירותים וברחה מהחנות כשהמלצרית בעקבותיה תועקת "גנבת", סיגל עצרה לפתע- זרקה שטר של חמישים על הרצפה והמשיכה במרוצה במעלה הרחוב. היא לא ממש שמעה איך המלצרית תפסה את השטר כמה שניות לפני הזונות והקבצנים שקיללו אותה ואת שאר העולם.

פרק 8

על הבוקר סיגל ישבה בסלון וזכרון החלומות עדיין טרי במוחה, רונה יצאה מחדרה וכולה חיוכים נבוכים, הבחור יצא מחדרה, נתן לה נשיקה על הלחי וחמק במהירות החוצה.
נו.. אמרה סיגל.. פרטים!. רונה חייכה אך שתקה והלכה להכין ארוחת בוקר שכללה חביתה מקושקשת וסלט חתוך.
על ארוחת הבוקר סיגל עדכנה את רונה בהתרחשויות של אתמול- ורונה רק קיללה אותם בתגובה.
את יודעת מה את צריכה לעשות- שאלה, את צריכה למצוא את דינה סגן- הכתבת של תוכנית התחקירים שעשתה את הכתבה על סוכנות הדוגמנות- תמצאי אותה וכך תמצאי את השותף של גילי ותוכלי לנקום בו קצת ולהסגיר אותו - היא הוסיפה עם חיוך.
לא מעניין אותי לנקום אני רק רוצה לדעת למה הוא שיקר לי אמרה סיגל.
סיגל החלה למלא את קורות חייה שלא היו ארוכים במיוחד במחשב של רונה ובמקביל צלצלה אל משרדי הערוץ בנסיון להשיג את דינה סגן. היא חשבה שתצטרך להתכנן לקבל את המספר- אך ברגע שמסרה את שמה, היא הופנתה אל תחקירנית התוכנית, שירה, שלקחה את פרטיה והבטיחה תשובה בהקדם.
היא עוד לא הספיקה לעדכן את קורות חייה שהטלפון צלצל ובקו השני היתה דינה סגן בכבודה ובעצמה- דינה הייתה הלהיט החדש בגל בתוכניות התחקירים ששטפו את המדינה בכל 3 הערוצים,
במה אוכל לעזור לך גברת סלאידה- היא שאלה בטון מסוקרן. את יכולה לאמר לי איך אני משיגה את אורי אסולין? ולמה, אם מותר לי לשאול?. סיגל חשבה קצת והשיבה שזה עניינה הפרטי. דינה קלטה משהו והציעה לה עזרה להשיגו בתמורה לראיון בלעדי. סיגל אמרה שלא מתאים לה וניתקה באחת את הטלפון.
במוחה של סיגל עלה רעיון פשוט יותר והיא התקשרה לבזק- שבמהרה מסרו לה שני מספרים בטון מתכתי. היא התקשרה למספר הראשון שכמובן היה לא מחובר, אבל בשני ענה בחור צעיר עם קול גס מרוב עישון- כן מה את רוצה? הגס שאל, אורי נמצא?, לא הוא לא כאן, מיאת? איפה אורי? לא כאן, מיאת? איפה הוא? סתומה הוא לא כאן הוא בקפה באלנבי, בארומה? לא יא סתומה אצל אמא בקפה באלנבי, מיאת? היא ניתקה.
אמא באלנבי היא לא ממש הבינה אבל נמאס לה לא להצליח בכלום והיא התלבשה בזריזות ויצאה לכיוון אלנבי, בלי לדעת שמערכת התחקירים של דינה כבר בתנועה..

פרק 7

סיגל קמה למחרת בבוקר בתחושה שהגיעה הזמן לחזור לעבודה- נכון עברו רק 10 ימים, והבוס אישר לה לקחת עוד חופש אבל היא הייתה צריכה לעשות משהו ושהוא גם יצליח. אפילו תקציב המדינה עבר באותו יום, ובמשק כרגיל היו תגובות מעורבות אבל שמחה על מעברו החלק בצורה בלתי שגרתית. היום זה היום שלי, היא החליטה, תחושה זו החזיקה מעמד עד הצהריים- עד אז היא הספיקה לסגור חלק מהפער שנוצר בעת העדרותה בקצב עבודה גבוהה במיוחד, וניסתה די בהצלחה להתעלם משאלותיהן של עמיתיה, במשרד בית ההנפקות הפרטי שבו עבדה. סוף השנה האזרחית הייתה תקופה טובה ורגועה בדרך כלל אצלם- היא חשבה באירונה "אם הוא היה נשרף בתקופת הדוחות" ומהר מאוד היתה המומה מעצמה על עצם המחשבה הגרוטסקית הזאת, מאותו רגע הכל הדרדר שוב. על שיחת הטלפון שהעבירה הפקידה על המנכ"ל היא לא ידעה אלא רק את תוצאותיה, כשעה אחר כך זומנה סיגל אל משרדו של המנכ"ל, ישב שם הבוס הישיר שלה וכן הלקוח הכי חשוב שבין חשבונותיה, מאיר ממאיר קבלנים בע"ם. המנכ"ל הזמין אותה לשבת והיא ראתה במהרה שמאיר לא מרוצה, זו לא פעם ראשונה שהיא רואה שהוא לא מרוצה, הוא פשוט מין טיפוס כזה שלא מסוגל להיות מרוצה, מה שהדאיג אותה הוא שהבוס שלה ניר היה בלתי מרוצה.
למאיר יש מספר שאלות לגבי אי סדרים בדו"ח המסכם, אמר ניר- והראה לה כל מיני פרטים בדו"ח,
סיגל התווכחה על כל סעיף שלא נראה להם והיה נדמה לה שהיא צודקת בכל טיעון, אך זה לא עזר-הבחינה המדוקדקת הצליחה למצוא פה ושם מקומות שוליים שבהם היה אפשר לעשות עבודה טובה יותר- היא ידעה שהיא עובדת טובה ואף אחד במשרד לא יכל לעשות זאת טוב ממנה. בסוף הישיבה מאיר דרש שעובד אחר יטפל בתיק שלו- היא רצתה לצעוק שהוא ייפגע מהצעד אבל הבינה שלא מול מאיר היא עומדת, אבל לא ידעה בדיוק מי מושך בחוטים.
מאוחר יותר כשישבה עם ניר על כוס קפה, זה השאלה שהיא שאלה- מה לעזאזל קורה פה- הוא השיב שהוא לא ממש יודע ושהוא ממליץ לה לשלוח קורות חיים כי הם החליטו למצוא סיבות לפטר אותה וכשמחפשים, גם מוצאים. גם אני התחלתי לשלוח קורות חיים היום, החברה הזאת נגועה מסתבר, אז גם אני עוזב. סיגל ראתה את הצער בעיניו, ניר הבוס שלה מזה שלוש שנים שנחשב בעבר לילד הפלא של החברה- אם הוא רוצה לעזוב אז מי אני שאגיד משהו. הם איחלו זה לזו בהצלחה והיא חזרה לבית מלון רונה.

כשהיא הגיעה רונה לא הייתה לבד- אלא עם בחור שאותו סיגל לא הכירה. סיגל עשתה את עצמה כלא רואה והלכה אל חדר השינה הנוסף. הרעשים שנשמעו בלילה גרמו לה להיזכר בגילי- היא ניסתה להבין איך היא הייתה עיוורת כל כך, למה שיקר לה. היא נזכרה איך נפגשו היא יצאה עם חברותיה לרמת החייל למסעדת המבורגרים מוזס בצהריים של יום שני - לארוחה בריאה ומזינה שכוללת גם צ'יפס. היא ראתה אותו יושב בפינה עם עוד שני אנשים, בעודו יושב היא לא שמה לב לגובהו, אלא רק לכתפיו הרחבות ופניו הנאים, היא שוב הפנתה את תשומת ליבה לשיחה שניהלה עם חברותיה לעבודה על כל מיני דברים חסרי ערך כמו גברים, פוליטיקה ובגדים. בעודה לוקחת ביס גדול מההמבורגר וקטשופ נוזל לה על הסנטר, זה הרגע שהוא בחר להופיע, הוא נתן לה מפית ואמר , זה בשביל הקטשופ, מאחור יש את המספר שלי, תתקשרי. הוא קלט את המבט הנדהם בעיניה- היא קלטה שמץ של מבטא לא מזוהה במיוחד- רוסיאבל לא בדיוק. הוא הסתובב ויצא מהמסעדה.
את שארית השיחה היא לא שמה לב וראשה היה במקום אחר.
בערב בדירת סבתה היא ישבה עם שי שותפה לדירה בסלון- ובעודם צופים בחדשות- שי שם לב שהיא ממש לא מרוכזת והתחיל לתחקר. מהר מאוד היא נישברה וסיפרה לשי את מה שקרה ועל הפרפרים בביטנה. שי שהיה תוכניתן באתר אינטרנט של עיתון כלכלי מוביל- וגם טיפוס שאהב להקשיב- עשה מה שהוא עושה בדרך כלל והקשיב. כשהיא סיימה- הוא פשוט נתן לה את הטלפון, ואמר למה את מחכה. היא לא אמרה דבר אלא פשוט חיכתה, וחיכתה, שבוע אחר כך היא התקשרה- כן, ענה לה המבטע המעניין- היא הסבירה מי היא, והוא הציעה שייפגשו לקפה.
הקפה היה הפוך רותח וחלש כמו שהיא אוהבת והלילה שבא אחר כך היה רותח והפוך, אך לשמחתה לא חלש. לא עבר זמן רב עד שהיא פינתה את דירת סבתה ועברה לגור אצלו. סיגל היתומה נסחפה מהר מאוד אל גילי ומשפחתו הרבה והמחבקת, ואחרי שנה כבר היו נשואים. חודש אחר כך הוא היה שרוף והיא נותרה רק עם שאלות

פרק 6

סיגל לא היתה המומה בדרך חזרה, השוקים הרבים שחטפה לאחרונה אולי הרגילו אותה לתחושת ההלם, או אולי סף הגירוי שלה עלה ולכן היא ממש לא הופתעה כשמשרד של גילי היה בשיפוצים בשביל חברה חדשה. למשרד הקודם שבו עבד בעלה לא נותר זכר, המשפצים כמובן לא ידעו לענות על שאלות להיכן החברה הקודמת עברה, ולא ממש נותר לה את מי לשאול בעניין זה אז היא פנתנ למשרדו של אודי, עורך דינה.
אודי היה עורך דינה כבר שנים רבות, הוא זה שפיקח על תהליך האימוץ שלה בידי סבתה כשהוריה נפתרו בגיל צעיר, הוריה שניהם ילדים יחידים, הנרגו בתאונת דרכים כשהיתה בת 6, היא לא ממש זכרה אותם, ואמה ואביה היו למעשה סבתה, שהלכה לעולמה כשהיתה בת 16 ומאז היא לבד, אודי שהיה חבר של הוריה הסכים לאמצה למראית עין, אבל היא התגוררה לבדה בדירה של סבתה בתל אביב. לכן אליו היא פנתה בשביל הסכם הממון, עליו היא סמכה. אודי קיבל אותה בחיוך חם וחיבוק אבהי אבל מענה לא היה לו. ההסכם עדיין בתוקף, אבל אין רכוש שרשום על שניכם למעט חשבון הבנק המשותף הוא הסביר לה, ודירתה של סבתך. והדירה שלנו הוסיפה סיגל. לא!, זו לא הדירה שלכם. היא למעשה דירה שלו בלבד לפי ההסכם- כל אחד שומר על הדירה שלו- חשבתי שזה הוגן- הדירה שייכת למעשה לחמך.
היא סיפרה לו על ההאשמות כנגדה ועל חשדות המשטרה, ואודי סיפר לה שזה טקטיקה מקובלת אבל עדיין ברצח מתוקשר- הם רוצים חשוד במעצר, גם אם הוא לא הרוצח- אל תתפלאי עם עוד שבוע יעצרו אותך ויטילו איפול על החקירה בדיעבד כמו הצו שניתן הבוקר על רצח הילדה בקצרין, בנוגע להתנהלות המשטרה, שום דבר לא יפתיע אותי. בכל מקרה הוא המליץ לה על יפית, עורכת דין פלילית שהוא מכיר שתשמח לקחת את התיק.
אחר כך הם עברו לנושא מעט יותר מכאיב, גילי, לא ידעתי ולא ביררתי על גילי כשבאת לספר לי- לא מכיר אנשים שמשקרים לגבי היותם עורכי דין, בעת עריכת ההסכם הוא דיבר כמו עורך דין אז לא חשדתי בכלום- לא היתה לי סיבה. אם את רוצה אני ארחרח קצת עליו ונראה מה נמצא.
סיגל שהתה אצלו עוד כשעה ארוכה, נהנית מתחושת החום שהוא הפגין כלפיה ואז עזבה וחזרה אל רונה.
משם היא התקשרה אל משרדי הטאבו רק כדי לוודא שדירתה של סבתה אכן רשומה על שמה- ואנחת רווחה גדולה בקעה ממנה שהיא קיבלה אישור שאכן כך הדבר. לראשונה מאז השריפה עבר עליה לילה שקט, דברים החלו לראשונה לזוז לכיוונה.
התחושה הזו החזיקה מעמד עד שהיא קמה,אבל לא מאוחר יותר, אודי צלצל וסיפר שהבלש הפרטי שאיתו הוא עובד מסרב לעבוד על התיק הזה וברור מאוד למה אז הוא מציע לה לרדת מהנושא לשם ביטחונה, אם המשטרה לא ממש מסוגלת להגן עלייך, כדאי שלא תהיי מעורבת. אני אשמח להמשיך לסייע לך בתחום של הסכם הממון או כל יעוץ כלכלי אחר, אבל המסר שהגיע הוא לרדת מהנושא ואני מקשיב.

פרק 5

אדיוט, אמרה רונה. אם היה לו משהו נגדך הוא היה עוצר אותך, מה המשטרה מבינה בחשיפת פשעים. שוב הם עצרו את הרוצח הלא נכון של הילדה מקצרין. אולי בגלל זה הם לא ששים לעצור אותך ולהסתכן שוב בחשיפה לא רצויה ולא נכונה.
סיגל הנהנה ואמרה, אבל בכל זאת אני החשודה העיקרית אז מה אני אמורה לעשות?. קודם כל עורך דין. יש לך?, כן, אודי שהחתים אותנו על הסכם הממון. עזבי, את צריכה עורך דין פלילי, אבל זה יעלה לך לא מעט, ואם אני זוכרת נכון, לא נותר לך הרבה כסף בבנק.
טוב אני צריכה לברר כמה דברים- תמיד חשבתי שגיל הוא עורך דין פלילי, אבל השוטר צחק על זה. אז קודם נלך למשרד ואז אבקש מהוריו לעזור לי, וחוץ מזה יש לי את הדירה הקודמת שלי, וגם את הדירה השרופה שרשומה על שנינו, אז יש מקורות מימון. את הערב הם סיימו בצפייה משותפת בתוכניות מפחידות על ווירוסים תוקפים ושחיתות בסוכנויות הדוגמנות- לקראת אמצע התוכנית הראו תמונה של השותף הסודי העבריין לכאורה. רונה לא קלטה אבל סיגל החווירה.
זה הוא! זה השותף של גילי.
דמעות עמדו בעיניה שעה שהיא ניסתה לשכנע את עצמה שגילי הוא לא מי שכולם טוענים שהוא, היא עברה בראשה על איך שהכירו, על עמיתיו למשרד שפגשה בחטף פה ושם, על הטלפונים באמצע הלילה מלקוחותיו, על הכסף הרב שהגיע בצ'קים לחתונה אבל משום מה לא מופיע בחשבון הבנק, אך בעיקר על גילי עצמו- היא לא קיבלה את העובדה שהוא יכל לשקר לה בצורה כל כך נחרצת- ההלם היה רב מידי- היא לגמה מכוס התה שהונח לפניה בלי שתשים לב ונרדמה על הספה עד הבוקר.
היא קמה ב 10 בבוקר ועיניה נפוחות מדמעות ונסעה לבית משפחת סלאידה שגרים בוילה בקצה רחוב הולנדי קטן בהרצליה פיתוח. רק עכשיו היא שמה לב למאבטחים ברחוב, המאבטחים שמאוחר יותר היא תגלה שעושים ברחוב כשלהם- סוגרים אותו כל פעם שיש "פגישה" חשובה- על אפם ועל חמתם של תושבי הרחוב האומללים שאפילו שהם מעיזים לפנות למשטרה- היא איננה עושה דבר.
סיגל נכנסה לבית ושם והופנתה לסלון שם ישב לבדו עם עיתוני הבוקר, אלכס, פניו מעט כבויות, זה נכון, הוא שאל אותה, רק אמרי לי אם זה נכון או לא- האם יש לך קשר?. סיגל ההמומה לא השיבה אבל הנהנה לשלילה. אלכס דיבר בשקט כאילו לעצמו, אני חושש לחיי, כל מקורותי לא יודעים דבר על החיסול, יש מישהו חדש בשכונה. ולפתע הוא קלט מה שהוא אומר. קם ושוב נראה חזק כבעבר. שמעתי שאת החשודה העיקרית, אין למשטרה חשודים אחרים עכשיו, זה יהיה מאוד לא נעים בשבילך בתקופה הקרובה, הדליפות הרבות מהמשטרה מגיעות לאנשים שאת רוצה לא לפגוש, אז תיזהרי, אני אעשה כמיטב יכולתי, ויש לי יכולת למצוא מי חיסל אותו, ואז לטפל בנושא, עיניו לפתע בהקו מנקמה.
סיגל חשה מגע קל בכתפה, היא הסתובבה והרגישה איך סטירה חזקה נוחתת על לחייה. היא תפסה את לחיה בכאב והביטה איך ניקה עומדת מעליה ומוכנה להחטיף שוב. אלכס אמר משהו בלטבית, ניקה הורידה את ידה שבה ועלתה במדרגות לקומה השנייה. אשתי לא מאמינה לך, אני נוטה להאמין לך. בני רצה אותך לאשתו משום מה, לעולם לא הבנתי למה אבל אני כיבדתי את בחירתו, בכל מקרה קחי את זה- סיגל הושיטה את ידה אל חופן השטרות שהוגש לפניה. בפעם הבאה שנתראה אני אבקש את סליחתך אחרי לכידת הרוצח או ש.. את באמת לא רוצה לדעת. עזבי את המקום הזה ואל תחזרי. סיגל עזבה