פרק 7

סיגל קמה למחרת בבוקר בתחושה שהגיעה הזמן לחזור לעבודה- נכון עברו רק 10 ימים, והבוס אישר לה לקחת עוד חופש אבל היא הייתה צריכה לעשות משהו ושהוא גם יצליח. אפילו תקציב המדינה עבר באותו יום, ובמשק כרגיל היו תגובות מעורבות אבל שמחה על מעברו החלק בצורה בלתי שגרתית. היום זה היום שלי, היא החליטה, תחושה זו החזיקה מעמד עד הצהריים- עד אז היא הספיקה לסגור חלק מהפער שנוצר בעת העדרותה בקצב עבודה גבוהה במיוחד, וניסתה די בהצלחה להתעלם משאלותיהן של עמיתיה, במשרד בית ההנפקות הפרטי שבו עבדה. סוף השנה האזרחית הייתה תקופה טובה ורגועה בדרך כלל אצלם- היא חשבה באירונה "אם הוא היה נשרף בתקופת הדוחות" ומהר מאוד היתה המומה מעצמה על עצם המחשבה הגרוטסקית הזאת, מאותו רגע הכל הדרדר שוב. על שיחת הטלפון שהעבירה הפקידה על המנכ"ל היא לא ידעה אלא רק את תוצאותיה, כשעה אחר כך זומנה סיגל אל משרדו של המנכ"ל, ישב שם הבוס הישיר שלה וכן הלקוח הכי חשוב שבין חשבונותיה, מאיר ממאיר קבלנים בע"ם. המנכ"ל הזמין אותה לשבת והיא ראתה במהרה שמאיר לא מרוצה, זו לא פעם ראשונה שהיא רואה שהוא לא מרוצה, הוא פשוט מין טיפוס כזה שלא מסוגל להיות מרוצה, מה שהדאיג אותה הוא שהבוס שלה ניר היה בלתי מרוצה.
למאיר יש מספר שאלות לגבי אי סדרים בדו"ח המסכם, אמר ניר- והראה לה כל מיני פרטים בדו"ח,
סיגל התווכחה על כל סעיף שלא נראה להם והיה נדמה לה שהיא צודקת בכל טיעון, אך זה לא עזר-הבחינה המדוקדקת הצליחה למצוא פה ושם מקומות שוליים שבהם היה אפשר לעשות עבודה טובה יותר- היא ידעה שהיא עובדת טובה ואף אחד במשרד לא יכל לעשות זאת טוב ממנה. בסוף הישיבה מאיר דרש שעובד אחר יטפל בתיק שלו- היא רצתה לצעוק שהוא ייפגע מהצעד אבל הבינה שלא מול מאיר היא עומדת, אבל לא ידעה בדיוק מי מושך בחוטים.
מאוחר יותר כשישבה עם ניר על כוס קפה, זה השאלה שהיא שאלה- מה לעזאזל קורה פה- הוא השיב שהוא לא ממש יודע ושהוא ממליץ לה לשלוח קורות חיים כי הם החליטו למצוא סיבות לפטר אותה וכשמחפשים, גם מוצאים. גם אני התחלתי לשלוח קורות חיים היום, החברה הזאת נגועה מסתבר, אז גם אני עוזב. סיגל ראתה את הצער בעיניו, ניר הבוס שלה מזה שלוש שנים שנחשב בעבר לילד הפלא של החברה- אם הוא רוצה לעזוב אז מי אני שאגיד משהו. הם איחלו זה לזו בהצלחה והיא חזרה לבית מלון רונה.

כשהיא הגיעה רונה לא הייתה לבד- אלא עם בחור שאותו סיגל לא הכירה. סיגל עשתה את עצמה כלא רואה והלכה אל חדר השינה הנוסף. הרעשים שנשמעו בלילה גרמו לה להיזכר בגילי- היא ניסתה להבין איך היא הייתה עיוורת כל כך, למה שיקר לה. היא נזכרה איך נפגשו היא יצאה עם חברותיה לרמת החייל למסעדת המבורגרים מוזס בצהריים של יום שני - לארוחה בריאה ומזינה שכוללת גם צ'יפס. היא ראתה אותו יושב בפינה עם עוד שני אנשים, בעודו יושב היא לא שמה לב לגובהו, אלא רק לכתפיו הרחבות ופניו הנאים, היא שוב הפנתה את תשומת ליבה לשיחה שניהלה עם חברותיה לעבודה על כל מיני דברים חסרי ערך כמו גברים, פוליטיקה ובגדים. בעודה לוקחת ביס גדול מההמבורגר וקטשופ נוזל לה על הסנטר, זה הרגע שהוא בחר להופיע, הוא נתן לה מפית ואמר , זה בשביל הקטשופ, מאחור יש את המספר שלי, תתקשרי. הוא קלט את המבט הנדהם בעיניה- היא קלטה שמץ של מבטא לא מזוהה במיוחד- רוסיאבל לא בדיוק. הוא הסתובב ויצא מהמסעדה.
את שארית השיחה היא לא שמה לב וראשה היה במקום אחר.
בערב בדירת סבתה היא ישבה עם שי שותפה לדירה בסלון- ובעודם צופים בחדשות- שי שם לב שהיא ממש לא מרוכזת והתחיל לתחקר. מהר מאוד היא נישברה וסיפרה לשי את מה שקרה ועל הפרפרים בביטנה. שי שהיה תוכניתן באתר אינטרנט של עיתון כלכלי מוביל- וגם טיפוס שאהב להקשיב- עשה מה שהוא עושה בדרך כלל והקשיב. כשהיא סיימה- הוא פשוט נתן לה את הטלפון, ואמר למה את מחכה. היא לא אמרה דבר אלא פשוט חיכתה, וחיכתה, שבוע אחר כך היא התקשרה- כן, ענה לה המבטע המעניין- היא הסבירה מי היא, והוא הציעה שייפגשו לקפה.
הקפה היה הפוך רותח וחלש כמו שהיא אוהבת והלילה שבא אחר כך היה רותח והפוך, אך לשמחתה לא חלש. לא עבר זמן רב עד שהיא פינתה את דירת סבתה ועברה לגור אצלו. סיגל היתומה נסחפה מהר מאוד אל גילי ומשפחתו הרבה והמחבקת, ואחרי שנה כבר היו נשואים. חודש אחר כך הוא היה שרוף והיא נותרה רק עם שאלות