פרק 14

אופיר ישב לו בקופי בין באבן גבירול ולגם כוס קפה מהבילה כמנהגו מידי שישי, וקרא בנחת את העיתון- הוא התחיל עם הספורט כמובן, כי בתור עורך דין שעוסק בנדל"ן הוא מאוד התעניין בדעותיו של גידאמק על רכישת מתחם בית וגן ועל התערבותם של אנשי ראש הממשלה בקביעת המחיר. בתור עורך דין ששומר על החוק ולמרות שהיה בטוח כי רוב תחום הנדל"ן בארץ הוא מושחת ומונע מקומבינות, הוא נטה להאמין שאין לאולמרט חלק בעניין, אך ימים יגידו, האם הטפלון הכי גדול בארץ הוא בסופו של דבר איש חוק או לא. הוא סיים את הספורט ונע לאחור לכיוון העמוד הראשון והוא די לא הזדעזע מכל הפשע והשחיתות שנדמה שתפסה כל חלקה טובה במדינה. כותרת קטנה של המשך הכתבה מהעמוד הראשון לכד את עינו, הוא הניח את הקפה הצידה והעביר מיד את הדף אל הכותרת הראשית. ושם באותיות קישוד לבנה היתה תמונה שחולקה לשניים, בצד האחד היתה תמונתה של חניתה כהן, עורכת דינם של השחקנים המטים לכאורה, ובצד השני היתה בחורה בלונדינית בעלת פנים נאות שהוא לא ממש זיהה אבל השם בכותרת לא התיר יותר מידי מקום לדמיון- "משפחת סלאידה משנה את חוקי המשחק". קטע המלל הקטן שמתחת לכותרת סיפר על קשר עסקי לכאורה בין משפחת הפשע סלאידה ובין חניתה כהן, הקשר עבר בין גיליאן סלאידה שהעביר את הכסף לחניתה כוהן ומשם ישירות דרך איש קשר נוסף ששמו לא נחשף והיישר לכיסם של מספר שחקנים בליגות הבכירות. המלל הפנה אותו למידע נוסף בעמוד השני- שם היתה כתבה קטנה על מעצרה של חניתה- ותחקיר מעמיק במוסף סוף השבוע. אופיר הצטער שהוא לא לקח את כל העיתון, אלא רק את החלק הראשי, ועיניו תרו בלחץ אחרי אדם נוסף עם עיתון, בבית קפה בימי שישי המשימה הזאת היא קלה ביותר- ותוך פחות ב 40 שניות הוא כבר היה בעמוד הנכון בעיתון והחל לקרוא במרץ, הפרטים לא היו ברורים במיוחד, אבל העיתון האשים לכאורה כמובן במעורבות ישירה בשוחד והשתייכות לארגון פשע, ולמרות מותו של העבריין גיליאן סלאידה- הקשר נמשך דרך אלמנתו סיגל סלאידה, שאר הפרטים היו כל מיני תיאוריות קשר על מעורבות גורמים שונים ובינהם שופטי כדורגל, ראשי קבוצות מוכרים וגורמים נוספים. המשטרה בצעד חכם החליטה לא להגיב לפרשה באופן רשמי, אך באופן בלתי רשמי נמסר לעיתון שהנושא בחקירה מאומצת.
אופיר לא האמין למה שקרא, ואת השימוש הנפוץ במילה לכאורה, לכאורה באמת, הם מאשימים - זה הוצאת דיבה , לכאורה לא עוזר פה- הוא החל לחשוב בינו לבין עצמו על הזילות של המילה לכאורה, האם יש אפשרות לתבוע את העיתון או לא. ואז נזכר לפתע שהיא בטח עוד לא יודעת, הוא חייג במהרה את המספר, המשיבון ענה, הוא הסביר במהירות על הכתבה ואז ניתק והתקשר אליה לנייד - תוך שהוא חושב שמוזר שהיא לא בבית כשהיא במעצר בית- קול נשי ענה לו שהשיחה מועברת לתא הקולי- הוא לא היסס וניתק לפני שעברו שתי השניות החינמיות והתחיל ללכת לכיוון ביתה.
באותו זמן בתחנת המשטרה ישבה חניתה וענתה לשאלות החוקרים על הקשר בינה לבין סיגל וגיליאן- היא לא הבינה בכלל למה הנושא עלה- השוטרים לא דאגו לעדכן אותה כמובן, אלא רק שאלו שאלות בקצב מהיר בלי הפוגה. את הטלפון מאחיה על הכתבה במעריב היא קיבלה רק שבוע אחר כך כששוב שוחררה למעצר בית מוגבל.