17

בני משפחת סלאידה היו יעד של המשטרה כבר מספר שנים, הם וכמוהם משפחות פשע אחרות תעתעו במשטרה שלא הצליחה להחדיר אליה סוכנים סמויים, משפחות אלה שלטו על סמים וזנות כל אחת באזורה ומידי פעם היו מריבות באזור הגבול בין תחומי השליטה של המשפחות. המשטרה הפעילה משאבים רבים, אולי אפילו רבים מידי בנסיון לחסל את ראש הנחש, אך פעילותה היא לא נכונה, כשראש הנחש או ראש להק הזאבים נתפס ומוכנס לכלא בתהליך ארוך שלוקח שנה שנתיים לפחות, הוא מייד מוחלף בידי מישהו אחר, את כל הפושעים הקטנים שבדרך המשטרה לא ממש מתייחסת אליהם, אבל היא צריכה לפעול הפוך- היא צריכה לתת להכניס כל פושע קטן לכלא על העברות הקלות ביותר ולא לחכות שדגי הרקק יהפכו לכרישים או לשאר המונחים בז'ארגון המשטרתי הספרותי. לגייס דגיגים זה קל אך אם זה יהיה קשה גם כרישים לא יבואו, אך מערכת הענישה בשיראל היא סובלנית ורחמנית ולכן ההגונים סובלים אבל זו המדיניות שמתווה הממשלה, אולי בגלל שאם יענשו הדגיגונים, אז גם רוב הפוליטקאים ישבו בכלא.
שימי די היה בעד נושא הענשת דגי הרקק אבל הוא היה במיעוט, והוא התחיל להתרכז בלגלות לאן סיגל נעלמה, הוא העביר את יום שישי בנסיון עקר לגייס את כל משאביו ואת כל קשריו, את אלה החוקיים ואת אלה שפחות אך אפילו חרס הוא לא הצליח להעלות, הוא שהכיר את המוח הקרימינלי וידע לאן פונה עבריין במצוקה, לאהצליח לפתור את התעלומה והוא חש כמו במבוך שהוא חוזר לנקודת ההתחלה ולא מוצא את הדרך. אז הרגו את הנחש הקטן גיליאן- אז מי תפס את מקומו? מי הרוויח? איפה הכסף?- הרי אף אחד עוד לא השתלט,כסף אין והכלבה נעלמה ואז הוא הבין..